הלכה א'
אם מחמת איזה אונס, אינו יכול לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, ואפילו לשאר מנין קבוע יש לו איזה מניעה מללכת, יתאמץ לקבץ עשרה אנשים, שיתפלל על כל פנים בביתו בצבור, ואם אי אפשר לו, יתפלל על כל פנים בשעה שהצבור מתפללין, שאז הוא עת רצון.
קרא עוד:
[postim]
וכן מי שהוא דר במקום שאין שם מנין, יתפלל בשעה שהצבור מתפללין בעיירות, אך אם צריך ללמוד או לעסוק במלאכתו הנחוצה לו, ונתבאר לעיל סי' ה' דאסור להתחיל קודם התפלה, יכול להקדים עצמו ולהתפלל תיכף משתנץ החמה.
וכן מי שחלש לבו, וקשה עליו להמתין מלאכול עד לאחר גמר תפלת הצבור, מותר לו להקדים תפלתו בביתו, כדי לאכול מיד, ודוקא בביתו מותר לו להקדים תפלתו בענין זה, אבל אם בא לבית הכנסת שיש שם צבור, אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור. ואפילו אם רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת, להתפלל קודם הצבור אסור, אלא אם כן רואה שהצבור מתאחרין מלהתפלל, יתפלל הוא בפני עצמו, כדי שלא לעבור הזמן. וכן אם הוא חולה או שיש לו אונס אחר, מותר להקדים תפלתו, אפילו בבית הכנסת. ויותר טוב שילך לביתו להתפלל.
הלכה ב'
יש אומרים שאם התפללו צבור בבית הכנסת, ואחר כך באו צבור אחר להתפלל שם אין לשליח הצבור השני לעמוד, במקום שעמד הראשון, משום דהוי גנאי להראשונים, אם לא שכבר יצאו הראשונים מבית הכנסת. ואם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו, אין להאחרונים להוציא שנית ספר תורה, לקרות באותו בית הכנסת. אבל בהרבה קהלות אין מקפידין באלו דברים והכל כמנהג הקהלה.
כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת או בית המדרש ולקנות ספרים ללמוד בהם. ובמקום שאין מנין תמיד, כופין זה את זה בקנסות, שיבואו תמיד למנין ולא יתבטל התמיד. ואפילו הלומדים, שעל ידי זה יתבטלו מלימודם, כופין אותם שיבואו למנין, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד.
