מאהר איברהים, אח מוסלמי במחלקת קורונה מצא עצמו בסיטואציה לא שגרתית, שהובילה אותו לקח סידור ולקרוא קריאת שמע לחולה. "היה מטופל דתי־יהודי שמצבו התדרדר לקראת המוות. הודענו למשפחה והם היו בנסיעה ארוכה מאזור נתניה לעפולה. כל הדרך התפללנו שיספיקו להגיע, לפחות לראות אותו ברגעיו האחרונים, ולצערי המוות היה מהיר יותר מההגעה שלהם", אמר הבוקר (חמישי) בראיון בתכניתם של בן כספית וינון מגל ב-103FM.
הוא סיפר, "עשיתי תואר שני ובלימודים לקחתי 2 קורסים ביהדות, באוניברסיטת בן גוריון בנגב. אתה לומד איך לקשר בין יהדות לבין העולם, חיים ומוות. אני לא מכיר את כל התפילה, אבל יודע שיש תפילה שאומרים אותה לקראת סוף החיים – 'שמע ישראל' אז עמדתי ליד הראש שלו ואמרתי 'שמע ישראל'. כשהגיעה הבת שלו זה היה מאוחר, הוא נפטר. הרגשתי שחסר לה משהו, אז שיתפתי אותה במעשה".
המנוח, הוא שלמה גלסטר, חסיד חב"ד. מירב, ביתו של הנפטר, סיפרה ל'דבר': "בגלל שאנחנו גרים במרכז לקח לנו שעתיים להגיע מהרגע שהתקשרו אלינו". אברהים סיפר, "ראינו שמצבו מדרדר ויצרנו קשר עם המשפחה על מנת שיגיעו להיפרד. הם יצאו מנתניה, אבל נתקעו בפקקים. היינו לידו, ולצערי המוות הגיע יותר מהר מהם".
הבת סיפרה: "נכנסו להיפרד מאבא והיה רגע מרגש של התייחדות ותפילה. כשיצאנו מהמחלקה, הורדנו את המיגון, ומאהר ניגש אלינו, התנצל שלא הצליח להציל את אבא וסיפר לנו שאמר אתו 'שמע ישראל'. כל אחד יש לו מקצוע בעולם, אבל לא כל אחד הוא גם בנאדם, במעשה האצילי הזה שמאהר עשה היה בולט שהוא היה בנאדם, וכיבד את אבא ולמענו עשה את זה, כבנאדם. הוא ראה אותו כאדם ולא רק כחולה".
בתום השבעה, כך סיפר איברהים, התקשרה אליו בתו של המטופל, "אמרה שהמעשה שלי הוא הדבר היחיד שנתן לה נחת. חימם לי את הלב לשמוע שזה עשה לה טוב. לפעמים אנחנו הקול האחרון שמטופל יכול לשמוע, במיוחד במצב הקורונה עם המחלקות הסגורות וחוסר היכולת להנגיש את המפגשים עם המשפחות. אנחנו צריכים להיות בשבילם כבני אדם, לפני שנהיה שם כמטפלים. זה הדבר המתבקש וזה מה שנמשיך לעשות".
רחמונע'ס
אוהו רחמונ'עס!!
על האבא ועל הבת.