לפני שבועיים, יום לאחר ראש חודש אדר, חודש השמחה, האסון הנורא התרחש, האברך הצדיק, המלומד בייסורים הרב החסיד רבי יוסף יום טוב כהן ז"ל השיב את נשמתו ליוצרה כשהוא אך ורק בשנת הארבעים וחמש לחייו, שנים של יסורים באו לסיומם.
גם כעבור כמעט שבועיים מהיום הנורא הזה, המשפחה מתקשה לקום ולעמוד על הרגליים, מתקשה להתאושש מהשבר הנורא שפקד אותה, שהמיט עליה אסון, שמאיים להטביע אותה בגלים הגבוהים.
המנוח רבי יום טוב כהן ז"ל היה איש צדיק, כל ימיו עסק בתורה ויראת שמים, אך היסורים הרבים הקשו עליו עד למאוד, כל חייו היו חיי סבל ומכאוב, אבל הוא עמד בהם בעוז ובגבורה כשהוא עושה הכל בכדי להמשיך ולעבוד את בוראו, בשמחה וברגש קודש. לחצו כאן ופתחו את הלב שלכם>>>
עם השנים היסורים גברו עד למאוד, הרופאים ניסו לסייע לו ככל הניתן אך לבסוף נאלצו לקטוע את רגליו, יסורים נוראים שלא ניתן להעלות על גבי הכתב, תחשבו על חייו הכאובים, מלאי היסורים, אך הוא מעולם לא אמר נואש, מעולם לא הרים ידיים.
מצבו הידרדר במהירות ולפתע בא' אדר הוא השיב את נשמתו ליוצרה, ככה בקיצור ימים ושנים, רעייתו האלמנה שתחי' נותרה מאחור, גם היא סובלת מליקוי שמיעה, הוא הותיר גם את ארבעת ילדיו המבכים מרה את לכתו של אביהם הנערץ.
תחשבו על היתומים המסכנים הללו, אבא הלך ואיננו, אמא מתקשה לתפקד, והם לבד, עומדים אובדי עצות, קורסים אל תוך עצמם, בוכים יום ולילה ללא הפוגה, אין מי שיעזור להם, אין מי שיתמוך בהם בשעה הקשה הזו, רק אנחנו, כן, רק אנחנו יכולים לעזור.
אתם חייבים לפתוח את הלב לנסות לעזור למשפחה הכאובה הזו, משפחה שכל ימיה ידעה רק כאב ויסורים, זה הזמן שלנו לנסות לעזור להם במשהו, שלא יקרסו, שלא יטבעו בגלים הגבוהים, הם נואשים, הם זקוקים לעזרה, אין להם מאומה, לנו אסור להישאר אדישים.
