באחד ממחנות העבודה ברוסיה היה מפקד רשע שאהב להתעלל באסירים, יום אחד הוא קרא לאחד האסירים בשם ר' גדליה משה גולדמן שלימים נהיה הרבי מזוויהל ואמר לו אני מוכן לשחרר אותך מכאן מיידית רק תחתום לי על המסמכים כאן, נשמע ממש מעולה אבל זה היה בשבת ור' משה גדליה אמר לו אני לא אחתום ולא אחלל את השבת, אמר לו המפקד אם כך תישאר כאן עוד הרבה שנים.
אחרי זמן קצר המפקד קרא לר' שאול ברוק שהיה משפיע מפורסם בחב"ד ואמר לר' משה גדליה אם תחתום על המסמכים שלו אשחרר אותו מיד, ומיד ר' משה גדליה אמר למפקד בבקשה תן לי את המסמכים ואחתום, המפקד התבלבל לגמרי ור' גדליה משה הסביר לו, לעצמי אני יכול להחליט שאני אדם צעיר וגם אם אשאר כאן עוד כמה שנים לא יקרה כלום ואני מוכן למסור את נפשי לא לחלל שבת. אבל עבור יהודי אחר אני מוכן לעשות הכל כדי שישתחרר יום אחד קודם. אחרי תקופה קצרה שוחררו שניהם מהמחנה.
השבוע אנחנו קןראים בתורה את הפרשה הראשונה בספר ויקרא ספר הקרבנות, התורה מונה כל מיני קרבנות שהאדם יכול להקריב והתורה גם מספרת לנו שהאדם שנדבה רוחו יכול להביא קרבן מנחה של שמן, יין סולת או עצים, השאלה היא למה עצים נקראים גם קרבן, השמן היין והסולת מוקרבים על גבי המזבח אבל העצים הם רק מאפשרים את ההקרבה אבל הם לא נקראים קרבן?
מוסבר על כך שישנם שתי סוגי קרבנות יש קרבן שהאדם מביא למזבח אבל הוא עצמו נהנה שזכה להקריב קרבן על המזבח, יש קרבן שהוא עוד יותר גבוה שאפילו אין לו את השמחה של הקרבת הקרבן הוא רק איפשר כאן למישהו אחר להקריב קרבן ומבחינה זו קרבן העצים הוא אפילו יותר גדול מקרבנות אחרים כי הוא עושה את זה רק לשם המצווה וללא שום רווח שלו.
וכפי שראינו בסיפור כשר' גדליה משה מסר את נפשו על השבת הוא עשה זאת כי זה אידיאל שלו אבל כשהסכים כן לחלל את השבת עבור החבר זה כבר היה במקום הרבה יותר גבוה כי כביכול הוא לא מרוויח כלום ומוותר על משהו שחשוב לו בכדי לעזור ליהודי אחר.
בתקופה הזו שלפני פסח חשוב לזכור את זה, יש את העבודות של אפיית המצות או הכנת החרוסת, שבהם אנחנו מרגישים חרדת קודש של עשייה חשובה אבל יש את כל הנקיונות והסידורים הטכניים ועלינו לזכור שגם בהם יש קדושה מיוחדת ועלינו לעשות את הכל מתוך שמחה של מצווה.
יהי רצון שנצליח בכל ההכנות לחג הפסח ונזכה שהחג הזה יביא איתו חירות אמיתית בגאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש.
תודה הרב על הכול