בחסידות חב"ד מציינים שלושים שנה לשיחה שנשא הרבי מליובאוויטש בכ"ח ניסן תנש"א, בה הביע את צערו על האדישות בנושא הבאת המשיח והטיל על השומעים את האחריות לפעול את ביאתו: "הדבר היחידי שעוד יכולני לעשות: הנני מוסר זאת לכל אחד מכם, עשו כל אשר שביכולתכם לפעול ביאת משיח בפועל ממש". שיחה זו כונתה על ידי הרבי לאחר מכן בתואר "השיחה הידועה".
בכ"ז בניסן בשנת תנש"א בלילה, אור לכ"ח ניסן, אחר שכ"ק הרבי מליובאוויטש שב מתפילה על ציון חותנו (הרבי הקודם רבי יוסף יצחק זי"ע), נשא הרבי שיחה מיוחדת, בלתי צפויה, בפני אלפי המתפללים בבית מדרשו, בה קבל, בכאב רב, על כך שהציפייה לגאולה מצד הציבור הרחב אינה פנימית.
הרבי תמה: "מתאספים עשרה (וכמה וכמה עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בנוגע להגאולה, ואף על פי כן, אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!!".
"גם כשצועקים "עד מתי" – הרי זה מפני הציווי כו', ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא!! מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי', שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם".
"הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש! ואני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם".
"ויהי רצון שימצא מכם אחד, שנים, שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר – שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש".
מאז השיחה, החלה התעוררות גדולה בחסידות חב"ד לפעול לחיזוק התורה והמצוות לזירוז ביאת המשיח. כעת, במלאות שלושים שנה לשיחה הידועה, חלה התעוררות מחודשת בקרב החסידים לפעול לביאת המשיח.
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד
זה תגובה לאלו שחשבו שהוא אמר על עצמו שהוא משיח .
מפורש הוא אומר שהוא לא משיח
וואו
מצמרר כל פעם מחדש
משיח נאווו