כמה דקות מאוחר יותר החלה בהלת המוות והם אבדו קשר עין אחד עם השני.
הרב יוסף גרינבוים ז"ל היה אברך מתמיד וירא שמים, שקוע בתורה באהבת אמת, בעל מסור ואב לתינוקת כבת שנתיים.
ביום ההילולא התלבט אם לנסוע ובטרם יצא ליווה את אשתו לבית הוריה באשדוד ודאג שלא תהיה לבד בזמן שהוא נעדר מהבית. "ממירון אקח אוטובוס ישיר לאשדוד ואבוא לקחת אותך הביתה" אמר במסירות אופיינית ולא זכה לפגוש אותה יותר.
בבוקר שלמחרת החל הסיוט, היא התקשרה ליוסי שוב ושוב אך הוא לא ענה. השמועות על האסון ותיאורי הזוועה היו יותר מדי בשביל אישה במצבה והיא הרגישה שהיא קורסת. 'למה הוא לא עונה לי?' היא שאלה בבכי ולכולם נגמרו המילים.
דקות ספורות לפני השקיעה נודע לה על פטירתו הטראגית ובמוצאי שבת נערכה הלווייתו רווית הכאב משיכון ויז'ניץ בבני ברק.
חבריו ספדו לו בכאב: "תמיד כשאדם נפטר אומרים עליו שהוא מושלם. אבל על יוסי אמרנו את זה גם כשהיה בחיים, כשהיה לנו קושי או עצבות הוא היה הכתובת לעידוד ושמחה"
מגבית חירום מיוחדת נפתחה בקופת הצדקה של ועד הרבנים והמשפחה מבקשת:
"יוסף ז"ל חי בצניעות ולעצמו לא ביקש דבר, הוא הותיר אלמנה צעירה לפני לידה ותינוקת בת שנתיים בחוסר כל.
כל מי שיכול לעזור לה בשעה הקשה הזאת יבורך מפי עליון וזכות הצדקה תציל אותו מכל פורענות"
