בטור הקודם פירטתי על חלוקת הלקוחות כרמזור – ירוק, כתום ואדום.
קוראת נכבדה שלחה לי את התגובה הבאה:
'תוסיף סימן היכר ללקוחות האדומים – לקוחות שהוציאו ממך את המחיר הזול ביותר תוך כדי סיפורים מעוררי רחמים וגילגולי עיניים,
אלו שלקחת כחסד!
הם אלו שהכי הרבה ימצצו אותך ויוציאו את האויר והנשמה'.
הדברים חכמים וצודקים!
לכן, חובה עלינו להעמיד גבול ברור בין ביזנס לחסד.
כאומה קדושה שסימנה – גומלי חסדים, אנחנו מושרשים באהבה ורצון עז לעשות טוב לכל אחד, אבל חייך קודמים!
אם לקוח מתחנן ומספר סיפור מזוויע כמה מגיעה לו הנחה, תסבירו לו יפה מאד – הסיפור שלך מעורר רחמים ולכן כשתסיים את הקניה אתרום לך בלי נדר כפי יכולתי.
אף פעם אל תהפכו פעולת מכירה לתרומה!
או שתמכרו או שתתרמו, אסור ומסוכן לערבב.
הסיבה שאני כ"כ נחרץ בדעתי בעניין,
כפי שנכתב בראש הטור – רוב הלקוחות הבעייתים הם אלו שהוציאו ממך את המכירה כפעולת חסד והם גורמים לך פחות לעבוד ופחות להרוויח, הם גורמים לך למעט במעשי חסד! הם מוציאים לך את הטעם מלעשות טוב יותר ליהודי.
כשיש הפרדה ברורה בין מכירה לתרומה, יש גם הבנה ברורה אצל הנתרם מה הוא מקבל ומה לא, כשאין הפרדה ברורה הנתרם תמיד יכול לצעוק שילמתי לך! גם אם תביא אלף ואחד עדים שהוא שילם מחיר מופחת הוא בשלו! שילמתי ומגיעה לי תמורה מלאה!
אין ספק שצריך וראוי לעשות מעשי חסד מכל הלב ומכל הנשמה, אבל מעשי ניצול אסור שיתרחשו!
אנשים שמאלצים אתכם לתרום גם כשאין לכם את האפשרות – עליכם לפעול מולם באסטרטיביות ולהתנגד.
אני מכיר ברמה האישית יותר מעסק אחד שקרס בעקבות ניצול טוב ליבו של בעל העסק וחוסר הפרדה בין מכירה לתרומה.
השרשת צריכה לעבוד בצורה הזאת, תנו כהלכה וכי יכולתכם וכך תרוויחו בשביל לתת יותר וכן הלאה והלאה, אם תתנו מעבר למה שאתם יכולים תהיו כל הזמן עסוקים באיך לכסות את מה שנתתם ולא באיך להגדיל את כמות הנתינה.
ברור לי שהטור יעורר דובים מרבצם, ברור לי ללא ספק שיהיו כאלה שיתמהו על הטור.
חשוב לי להדגיש
אני כותב דברים אלו מדם ליבי ובזהירות יתרה
וזה אחרי שראיתי יותר מדי עסקים שפשוט נדחקים לקיר על מנת להיות בליגה של נותני החסויות וכדו' ובמקום להישאר נותנים הם הופכים רח"ל במהירות למקבלים.
אל תשכחו שמעלת הנותן צדקה בסתר גדולה ביותר, ברוחניות וגם בגשמיות.
שנזכה בסיעתא דשמיא להיות תמיד מהנותנים בשפע, בלב ובנפש חפצה וחלילה לעולם לא נצטרך לקבל.
בברכת שבת שלום וחג שמח
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן
