אזעקות, טילים ובהלה, וציפיה גוברת לגאולה: זה מה שהיה לנו כאן – בְּשִׁיר / חיים אלטמן

תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל מִלִּים

נִכְתְּבוּ וְגַם נֶאֶמְרוּ,

וְאֵיךְ מְסַכְּמִים טִילִים

שֶׁפִּרְאֵי אָדָם יָרוּ.

בְּזֶה הַשָּׁבוּעַ–

יֶלֶד קָט לֹא קוֹלֵט

מַדּוּעַ וְעַל מָה

וְרֹאשׁ עִיר לֹא שׁוֹלֵט

בְּפוֹרְעִים וּמְהוּמָה.

שָׁבוּעַ לְלֹא שֵׁנָּה

– הַלִּמּוּדִים שׁוּב מֵרָחוֹק,

וְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּמְּדִינָה

וְאֵין סֵדֶר. וְאֵין חֹק.

יָמִים שֶׁל הַצְהָרוֹת

הִתְּרַבְרְבוּת וּנְשָׁקִים

אִיוּמִים אֵין סוֹף וְאַזְהָרוֹת

יֵשׁ גַּם זְמַנִּים מְדֻיָּקִים…!

וְזִקוּקִים, אֲבָנִים וּסְלָעִים

וִירִי בָּרְחוֹב, בַּשְּׁכוּנָה

כֵּן. יֵשׁ פֹּה טוֹבִים וְרָעִים

וְתִקְשֹׁרֶת שֶׁפָּחוֹת מְבִינָה.

וּמִי אֶת הַנֶּזֶק מַזְכִּיר

אוֹ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַפְּצוּעָה,

לֹא פִּצוּי וְלֹא תַּחְקִיר

יָשִׁיבוּ אֶת הַרְגִּיעָה.

וְאָנוּ נָשׁוּב, נַחֲזֹר וּנְשַׁנֵּן

כִּי מִישֶׁהוּ מַשְׁגִּיחַ, וְאוֹמֵר

שֶׁאִם אֵלָיו לֹא נִתְחַנֵּן

אֲזַי, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר!