פחות משבועיים נותרו לסיום המנדט של יאיר לפיד וכפי שזה נראה כעת, אין לו אפשרות כלשהי להקים ממשלה, גם אם יכניס את הרשימה הערבית המשותפת ואת רע"מ גם יחד לתוך הקואליציה. לרוע מזלו של לפיד, המצב הביטחוני הקשה הוריד כמעט לחלוטין את הפוליטיקה מסדר היום, והמשא ומתן הקואליציוני שלא מתנהל, לא מעניין כעט אף אחד.
המצב הזה אולי אפילו מעט נוח ללפיד וכך זה פחות בולט שלמעשה אין לו מה לעשות עם המנדט. נכון להיום בנט לא איתו לפחות באופן רשמי ודרך אחרת להקים ממשלה אין לו. כך חולפים הימים תחת אימי האזעקות והדי הפיצוצים אבל עם הרבה שתיקה רועמת בגוש המרכז שמאל.
לאחר כמה ימים של אינתיפאדה קשה מצד ערביי ישראל ולאחר ארבעה ימי קרב מול עזה, נפער הסדק המשמעותי ביותר בתוך מפלגת ימינה ובליל שישי לפני שבוע הבליחו הכותרות הלא מפתיעות: בנט אמר בשיחות סגורות כי הוא עוזב את גוש השינוי וחוזר לנהל משא ומתן עם נתניהו.
ערוצי החדשות שהתנהלו בגלים פתוחים ועסקו בדיווחים ובלהג בלתי פוסק סביב הנעשה בעזה, לקחו פסק זמן מבליל הדברת והברברת ועברו לנתח את הצעד הלא מפתיע של בנט. אתנחתא פוליטית קלה בתוך ים של אש. המהלך של בנט לא הפתיע איש אבל כשזה קורה זה אכן דרמטי עד כדי הצדקה לקטוע את שידורי החירום.
ההודעה של בנט הגיעה זמן קצר לפני שיאיר לפיד החל לנאום במסיבת עיתונאים שכינס, בה התכוון להציג את ממשלת השינוי כדרך הטובה ביותר להרגיע את המתיחות הביטחונית, להביא ליציבות שלטונית, לאחות בין חלקי העם, ועוד ועוד מסרים מופשטים ברוח מליצית גבוהה דומה. ההודעה המפתיעה של בנט הביכה אותו אבל הוא עדיין שמר על רוח הדברים תוך שהוא מביע מורת רוח גלויה מפניית הפרסה הפתאומית של שותפו הישן – חדש.
שבוע ימים חלף מאז, מגעים קואליציוניים כמעט ולא היו ובצדק. ישראל נמצאת במצב לחימה, לליכוד אין שום ענין לעסוק בפוליטיקה כי המנדט בכלל אצל לפיד, ללפיד עצמו אין לאן להתקדם ובימים כאלה אסור להעלות על דל שפתיים את האפשרות להישען בדרך כלשהי על המפלגות הערביות ובכלל, במצב ביטחוני כזה למי יש חשק לשמוע על פוליטיקה.
ובמהלך השבוע הזה, רעש האזעקות ושיגורים הצליח להסתיר מאחוריו את העובדה שנפתלי בנט בעצם שותק. הוא עדיין לא הודה בקולו שהוא החליט לעזוב את המגעים לממשלת שינוי, הוא לא אישר בשום מקום באופן רשמי שהוא מחדש את המגעים עם הליכוד, הוא לא התראיין בנושא, לא הגיב וגם לא נקט שום צעד אקטיבי כדי להוכיח שהוא באמת עזב את המגעים עם השמאל ושבאמת הוא התחיל לדבר עם הליכוד.
קולו של בנט נשמע מעל גלי האתר כמעט בכל יום אבל דווקא לא בשפה העברית. הוא הרבה להתראיין לרשתות תקשורת זרות ולהסביר באנגלית רהוטה את עמדותיה של ישראל מול חמאס ואת הצדק הרב שיש בהתנהלותה של ישראל מול ארגון הטרור הרצחני. בנט הולך במובן זה בדרכיו של נתניהו שגם הוא כיו"ר אופוזיציה התראיין לתקשורת זרה בזמני המלחמות בלבנון ובעזה וגיבה את מהלכיה של ממשלות אולמרט ושרון שהוא לא היה חלק מהן. בנט גם מתחרה בנתניהו ביכולת ההסברה הרהוטה והמשובחת באנגלית מצוחצחת, בשונה מלפיד שעם כל יכולותיו התקשורתיות לא מצליח להגיע לרמה כזאת.
בנט לא נעלם, הוא נוכח כל הזמן במסכים ברשתות החברתיות אבל רק לנושא אחד הוא מסרב להתייחס בתואנה שזה לא הזמן לעסוק בכך. והשקט הזה נוח לו משתי סיבות עיקריות. קודם כל זה שומר לו על כל האופציות פתוחות ובנוסף זה מצליח לטרוד את מנוחתו של נתניהו. ולא סתם להפריע למנוחתו של נתניהו אלא להוציא אותו מכליו ממש, זה בדיוק הכפתור שבנט יודע ללחוץ עליו.
הצעה זהה לשלושת היריבים
וכיצד יודעים אנו שבנט לחץ על הכפתור הנכון? כי בליכוד באופן רשמי לא עסקו כמובן בפוליטיקה אבל רק בשבוע האחרון יצאו משם שלושה ספינים שונים אבל דומים, זהים אבל סותרים. הספינים הללו לא הומצאו מאליהם ומישהו דאג ליזום אותם ולדחוף אותם קדימה.
זה התחיל בדיווח שהמגעים שהתחדשו בין הליכוד לבנט כוללים הצעה לבנט להיות ראשון ברוטציה למשך שנה, משום שזו הדרך היחידה להביא גם את סער לחדר המשא ומתן ולחסוך את הצורך בהישענות על רע"מ.
מדובר בספין יפה, מתיישב גם השכל ואין סיבה שהוא יהיה לא נכון. חוץ מנקודה אחת: שלכאורה הוא באמת לא נכון. ביבי ובנט לא הודו מעולם בקיומם של מגעים ביניהם ורק אנשים בסביבתם דיברו על זה. אך יתרה מכך: לנתניהו אין באמת שום סיבה שבעולם להציע לבנט הצעה נדיבה כזאת. בנט חייב להיות חלק מממשלת ימין, אם הוא באמת התנתק מלפיד אין לו לאן לחזור, אז למה שיקבל ראשות ממשלה עם שבעה מנדטים?
ואחרי שהספין הזה שקע יחד עם אבק ההריסות באשדוד ובשדרות, צמח לו הספין התורן הבא לפיו נתניהו העביר לבני גנץ הצעה נדיבה להצטרף לממשלתו ולהיות ראשון ברוטציה למשך שנה אחת.
גם הספין הזה מתיישב יפה על סדר היום. מאז שהחלה המלחמה נתניהו מחבק את גנץ חיבוק דוב כמעט עד כדי ריסוק עצמות, הוא בונה על כך שאותו שמאל-חלש-לא אפוי לשעבר יעשה שוב את אותה פניית פרסה שעשה לפני שנה ויצטרף לממשלתו, נתניהו מציג אותו כשר ביטחון מצליח המנהל יחד עמו את המערכה כדי לגרום לו להתרגל למנעמי השליטה והכוח עד שלא ירצה לעזוב. גם לבנט לא תהיה ברירה והוא יהיה מוכרח להצטרף לממשלה והפעם בלי ראשות ממשלה.
הספין הזה אמנם עורר גיחוך כי אם נתניהו באמת היה מוכן לפנות את כסאו לבני גנץ, אז למה בכלל יצאנו לבחירות, זה היה הרי קורה בכל מקרה עם הסכם הרוטציה ההוא, אבל מה שהיה היה ואם הפעם אפשר להשתמש בספין הזה שוב, אז למה לא.
וכמו קודמו, גם הספין הזה שקע בערפילי הטילים והאבק ופינה את מקומו לספין השלישי בשבוע אחד: ספין זהה לקודמיו אלא שהפעם כוכב הערב הוא גדעון סער, כן, לא פחות. גם הספין הזה דיבר על כך שסער קיבל הצעה להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה למשך שנה אחת כשנתניהו יכהן כראש ממשלה חליפי ויישאר בבלפור.
על פניו מדובר במהלך בלתי אפשרי משום שסער הוא הראשון שחרט על דגלו את ה'רק לא ביבי', אבל התירוץ הרשמי היה שאחרי שבנט כבר הבהיר שהוא עוזב את גוש השינוי ובכך למעשה חרץ גזר דין מוות על ממשלה עם לפיד, הרי שנפתחו הזדמנויות חדשות לקואליציה שקודם היתה בלתי אפשרית.
אבל גם הספין הזה הוכחש, סער הבהיר שלא יצטרף לשום ממשלה שנתניהו עומד בראשה גם אם זה ברוטציה מאוחרת. דובר הליכוד הגיב בקצרה לשרשרת הספינים ואמר שמפלגתו כלל לא עוסקת בפוליטיקה, ראש הממשלה עסוק בניהול המערכה, הא ותו לא. כמובן. לא חשבנו אחרת.
וידוא הריגה לממשלת שינוי
אך יש סיבה אחת לכך ששלושת הספינים הללו צמחו והתעופפו לחלל האוויר דווקא השבוע. והיא שקולו של בנט נשמע ברמה באנגלית ורק בנושא עזה. המצב הזה גורם לנפגעי חרדה באזור בלפור וללחץ דם גבוה אצל כמה אנשים בלשכת ראה"מ.
בסביבת נתניהו מכירים היטב את השיטה, הוא הרי זה שבעצמו המציא אותה. כך למשל, נתניהו לא אמר מעולם בקולו שהוא מתכוון להישען על רע"מ בהקמת ממשלה אבל לכולם היה ברור שזה מה שהוא רוצה לעשות, מקורביו דיברו על כך ועיתונאים המזוהים עמו קידמו את האג'נדה והסבירו למה היא נכונה. אבל ברגע האמת כשהתברר שאי אפשר לעשות כך, היה לנתניהו סולם מוכן והוא אמר שבעצם הוא מעולם לא התכוון להישען על רע"מ, מה פתאום, אתם שמעתם אותי אומרים ככה? לא היו דברים מעולם.
ואם כך עובד הראש של נתניהו, אך טבעי הוא שככה הוא גם מפרש את התנהגותו של בנט. אם בנט לא הודה בקולו או דרך הדוברים הרשמיים שלו שהוא באמת זנח את המגעים עם לפיד, בבלפור לא יהיו רגועים ולא יאמינו שזה באמת קרה. ויודעים מה? אולי גם בצדק. הדיווח בליל שישי האחרון סיפר על כך שבנט אמר "בשיחות סגורות" שהוא מבין שזה בלתי אפשרי ולכן הוא מפסיק את המשא ומתן.
כמה דקות לפני שהחל המבצע בעזה עוד דיברו כולם על כך שממשלת השינוי מוכנה וכל הפינות בה סגורות, לפיד ובנט היו כפסע לפני הליכה לנשיא כדי לומר 'עלה בידי' כך שהפליק-פלאק חזק מידי, הדיווח בליל שישי לא מרגיע את נתניהו ולא גורם לו להיות בטוח שהנושא הזה מאחוריו.
נתניהו עדיין לא מחשב מסלול מחדש והוא מתנהל בזהירות בין הטיפות. אם עדיין מתנהל משא ומתן כלשהו בין בנט ללפיד, הספין שבנט יכול לקבל ראשות ממשלה גם מנתניהו יכול לתקוע טריז במגעים, לגרום לבנט להעלות את המחיר שמבקש מלפיד וכך לגרום לזה להתפוצץ.
כך גם לגבי גנץ וסער. כל אחד מהם מקבל תזכורת נפרדת עם מסר ישיר גם ללפיד לפיו כל האופציות עדיין פתוחות. שאף אחד לא יהיה בטוח בברית הנרקמת בגוש השינוי, לכל אחד שם יש אופציה לכאורה לקבל מהליכוד את ראשות הממשלה ובהתאם לכך עליו לפעול כעת מול לפיד. זה מכפיל בכמה חזקות את הסיכוי שמשהו במגעים שם יתפוצץ, בהנחה כמובן שהם עדיין מתנהלים, ובבלפור כאמור מאוד חוששים שהם עדיין מתנהלים.
שלושת הספינים הללו הם טילי כיפת ברזל שנועדו ליירט את האיום המוחשי שנתניהו עדיין רואה אותו כאיום מרכזי. מבחינתו ממשלת השינוי לא מתה וזו הדרך שלו לוודא שהיא כן תמות. אם בנט שותק מישהו צריך לעשות את העבודה במקומו ולוודא שהמסר מה"שיחות הסגורות" יהפוך למציאות.
אבל אחרי הכל חשוב לזכור עיקרון אחד בסיסי. בסופו של דבר, שום דבר מכל זה לא ייצא לפועל. נתניהו לא יחתום על שום מהלך שמוציא אותו מבלפור אפילו לא לרגע קט. הוא לא סומך על חבריו למפלגה, הוא לא סומך על השותפים מימין ובוודאי שהוא לא סומך על יריביו הקשים כמו סער, בנט וגנץ. הוא מבין היטב שאם הוא מפסיק אפילו לרגע כמימרא מלכהן כראש ממשלה על מלא מלא, כלל לא בטוח שיהיה לו לאן לחזור.
בתור מי שהמציא את המהלכים הפוליטיים המבריקים ביותר, כמי שעומד מאחורי התרחישים הבלתי צפויים כמו המצאת הממשלה הפריטטית וראש הממשלה הרזרבי ובעיקר כמי שהתווה את הקו לפיו את רוב ההבטחות אין שום צורך לקיים, הוא לא יכול להרשות לעצמו לקחת את הסיכון שכך יעשו לו. הוא רואה את המהלכים של כולם דרך העיניים שלו, והעיניים שלו מביעות חוסר אמון מוחלט בדיוק כפי שהוא נהג עד כה בחבריו בעבר שהפכו לאויביו בהווה.
אם נתניהו היה מסוגל לוותר על ראשות הממשלה כדי לקיים סדר יום פוליטי תקין, הוא היה מקיים את הסכם הרוטציה עם גנץ, אותו גנץ שהוא מבקש לתת לו היום בדיוק את אותו תפקיד. אם הוא היה סומך על שותפיו וחבריו הוא היה נותן ללפיד ובנט להקים ממשלה, נלחם בהם מבחוץ ומפרק אותם תוך כמה שבועות. אם הוא היה בטוח בעצמו ובסביבתו, הוא היה מעביר את ראשות הממשלה באופן זמני למישהו מהליכוד כדי להחזיר את סער הביתה ואחר כך מקבל איכשהו את התפקיד בחזרה בכבוד ובראש מורם.
אבל אם שום דבר מזה לא קורה, זו הוכחה ברורה שזה גם לא יקרה. אל לנו להאמין לשום דיווח או שום ספין הבנוי מרוטציה. אף אחד לא באמת יקבל את ראשות הממשלה מידיו של נתניהו לא לשנה, לא לחצי שנה ולא לחצי דקה, זה פשוט לא יקרה. מי שרוצה להחליף את נתניהו יצטרך פשוט לנצח אותו, וזה כבר הוכח כלא כל כך פשוט.
מבחינת נתניהו יש רק שתי אופציות: או שהוא מצליח להקים ממשלה יציבה העומדת רק בראשותו ללא שום פריטטיות או חליפי, או שהולכים לבחירות. אין דרך שלישית. הוא ינסה כמובן לרתום לממשלתו עריקים או מפלגות שיעשו פרסה באופן כלשהו אבל רק אם הם יצטרפו כדי לשבת תחתיו בלבד. ככל שזה לא יקרה, הבחירות הבאות ממש כאן, ממתינות לנו בעוד חודשים ספורים.
ימינה דורשת הסברים
בתוך שורות ימינה עצמה גם כן שורר אי ודאות. בנט ושקד לא מספקים הסברים לנעשה ולא מפרטים מה התכניות שלהם. המצב הזה גורם גם לתסיסה בקרב פעילי המפלגה ותומכיה והם מבקשים מבנט הבהרות.
אנשי השטח של המפלגה סיימו לרקוד למשמע הבשורה על נטישת המגעים עם לפיד ועכשיו הם מתפנים לחשוב. חלקם מתחילים אפילו לתהות בקול אם לא נכון יותר לחזור למגעים להקמת ממשלת שינוי אבל רובם הגדול פשוט מבקשים לדעת מה קורה.
הלחץ חלחל כלפי מעלה בקבוצות השיח הפנימיות של המפלגה וזה כבר אילץ את בנט להגיב לפני שהמצב ייצא משליטה. בנט פרסם הודעה קצרה בה הבהיר לתומכיו כי ברגע שהלחימה תסתיים והשגרה תחזור, הוא יפרט בדיוק את עמדתו "בצורה חדה וברורה" כלשונו.
וכאן הבן שואל את השאלה המתבקשת: איזה עמדות כבר יכולות להיות ומדוע אי אפשר לפחות לומר אותן בקצרה לתומכים הנאמנים? מה היה כל כך קשה לבנט לבוא ולהגיד: חברים, פנינו מועדות לממשלת ימין, יש מגעים עם ביבי, נעסוק בהם בהרחבה אחרי המלחמה. משהו בסגנון הזה, שרק יסביר איפה בנט ושקד עומדים ולאן פניה של המפלגה.
אבל זה לא קורה וזה מחדד עוד יותר את התאוריה המתוארת כאן. בנט עדיין מסרב להודות בקולו שהוא זנח את ממשלת השינוי, בנט עדיין נותן מקום להערכות הנשמעות לפיהן הוא הבין שככל שהמלחמה תימשך יגבר עליו הלחץ שלא לשתף פעולה עם הערבים. אז הוא היה חייב לשחרר את הלחץ ולהקפיא את המצב. ואין כמו ספין לא רשמי כדי להקפיא מצב ולהשאיר את כל האופציות פתוחות.
נתניהו צודק בנקודה הזאת שהוא עדיין לא לוקח את שובו של בנט לחיק הימין כעובדה מוגמרת. הוא עדיין מתייחס אליו בחשדנות ובנט מצידו מספק לו את כל הסיבות לכך כשהוא גם נהנה על הדרך מהיכולת שלו ללבות את הפרנויות המתרוצצות בראשו של ראש הממשלה.
ככל שהלוחמה תימשך וסדר היום לא יחזור לעסוק בפוליטיקה, יימשך משחק המוחות הזה בין נתניהו לבנט שימשיכו לייצר ספינים ולעצבן זה את זה. אחרי שהארץ תשקוט בע"ה במהרה, יחזור המצב לנקודת ההתחלה ואז בנט יצטרך לתת הסברים האם ממשלת השינוי עדיין קיימת או שהוא חוזר לגוש הימין.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
הטיקוצ'ינסקי הזה נראה ממש מהפגנות בלפור. לא נמאס לו כל שבוע להשמיץ את נתניהו?
אבל הוא מנבא מצויין את מהלכיו. דבר לא נפל ארצה!
הנבואה ניתנה לשוטים