הלכה א'
צריך לעמוד בפניו לצד ארץ ישראל, שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם". ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים. ולכן אנו במדינותינו שיושבים במערבה של ארץ ישראל, צריכין לעמוד בפנים לצד מזרח. והיושבים בצפון של ארץ ישראל, פניהם לדרום. והיושבים במזרח, פניהם למערב. והיושבים בדרום, פניהם לצפון. נמצא כל ישראל פונים בתפילותיהם למקום אחד, דהיינו נגד ירושלים ובית קדשי קדשים, ששם שער השמיים, שכל התפילות עולות דרך שם. ולכן נקרא בית המקדש "תלפיות", כמו שכתוב: "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות", תל שכל פיות פונים אליו.
קרא עוד:
[postim]
אם מתפלל במקום שאינו יכול לכוין לצד שכנגד ארץ ישראל, יכוין ליבו לאביו שבשמיים, שנאמר: "והתפללו אל ה'". ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמונה עשרה שאינו עומד כראוי, לא יעקור רגליו, אלא יטה פניו למזרח. ואם אי אפשר לו, או שהוא עומד במערב, יגמור תפילתו כך ויכוין ליבו לבית קדשי קדשים, ולא יעקור רגליו.
וכן אם הוא מתפלל במקום שיש צורות עבודה זרה במזרח, יתפלל לצד אחר, אף שאינו מזרח.
צריך לכרוע ולהשתחוות ארבע פעמים בשמונה עשרה: בתחילת ברכה ראשונה, ובסופה, ובברכת מודים, בתחילתה ובסופה.
כשאומר "ברוך", כורע בברכיו. וכשאומר "אתה", משתחוה כל כך עד שהקשרים של חוליות השדרה בולטים, וגם ראשו יכוף. וקודם שאומר את השם, זוקף בנחת על שם שנאמר: "ה' זוקף כפופים". וכן במודים כורע ומשתחווה, וקודם שאומר את השם, זוקף.
לא ישתחווה יותר מדיי, דהיינו עד שיהיה פיו כנגד החגור, כי זהו דרך יוהרא. וזקן וחולה שמצטער בכריעה, כיוון שהרכין ראשו, דיו.
אסור להוסיף השתחוויות ביתר הברכות, לא בתחילתן ולא בסופן.
הלכה ב'
לאחר השמונה עשרה אומרים "אלהי נצור" וכו'. וקודם "עושה שלום" וכו' כורע ופוסע כך שלוש פסיעות, כעבד הנפטר מרבו.
הפסיעות יהיו בינוניות, ולכל הפחות כדי שיתן אגודל בצד עקב. ולא יפסע פסיעות גסות, ולא יפסע יותר משלוש פסיעות.
פוסע תחילה ברגל שמאל, ואחר כך ברגל ימין, ושוב פוסע ברגל שמאל.
ועודהו בכריעה, הופך פניו לשמאלו, שהוא ימין השכינה, שהיא כנגדו בשעת התפילה ובצאתו מן התפילה, ואומר: "עושה שלום במרומיו"; והופך פניו לימינו, שהוא שמאל השכינה, ואומר: "הוא יעשה שלום עלינו"; ואחר כך משתחווה לפניו ואומר: "ועל כל ישראל ואמרו אמן".
אחר כך זוקף ואומר: "יהי רצון" וכו' "שייבנה בית המקדש" וכו'; כי התפילה היא במקום העבודה, ולכן אנו מתפללים על בניין בית המקדש, שנוכל לעשות את העבודה ממש במהרה בימינו.
והטעם שפוסעין תחילה ברגל שמאל, לפי שדרך הליכות האדם הוא לעקור רגל ימין תחילה; ולכן עוקר כאן שמאל תחילה, להראות כאילו כבד עליו ליפטר מלפני המקום ברוך הוא. ולכן איטר רגל, עוקר תחילה שמאלו, שהוא ימין כל אדם.
במקום שכלו הפסיעות, יעמוד ברגליים מכוונות כמו בתפילה. ולא יחזיר פניו למערב. ולא יחזור למקומו, עד שיגיע הש"ץ לקדושה. וכן כשמתפלל ביחידות, יעמוד כשיעור זה. ואם המקום צר ודחוק, וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחיל הש"ץ התפילה.
