המבקר קובע: הבעיה בהסברה לחרדים פגעה בהטמעת ההנחיות

המלחמה בנגיף הקורונה, היא גם מלחמה הסברתית כדי לגרום לאזרחים לציית להנחיות הממשלה. מבקר המדינה מפרסם היום (שלישי) דוח המלמד כי נזכרו להסביר לציבור החרדי על המגיפה מאוחר מידי – וגם אז, היה זה מעט מידי.

באופן כללי, כותב המבקר כי מממצאי הסקר של משרד מבקר המדינה עלה כי גורמי ההסברה הצליחו להסביר לציבור את רוב ההגבלות רק במידה בינונית, וככלל, הציבור נתן אמון מצומצם בלבד בגורמים האחראים לניהול המשבר; בין תקופת הסגר הראשון (אפריל 2020) עד לאחר סיום הסגר השני ולפני הסגר השלישי (דצמבר 2020) חלה ירידה ניכרת במידת האמון. מניתוח השיח ברשתות החברתיות עלה כי מידת השכנוע בדבר הנחיצות של רוב ההגבלות הייתה בינונית. מידת האמון במקבלי ההחלטות הייתה מעטה ברוב נושאי הליבה שנבדקו.

הציות להנחיות כאינדיקציה לאפקטיביות ההסברה: ממצאי הסקר שערך משרד מבקר המדינה העלו כי פחות ממחצית מהציבור הקפיד להימנע ממפגשים עם חברים או משפחה ולשמור על מרחק כנדרש.

בהתייחסות לציבור החרדי כותב המבקר, כי משרד הבריאות החל למסור מידע לחברה החרדית באמצעי הפצה מותאמים, כגון באמצעות פשקווילים, בהדרגה בהשוואה לחברה היהודית הכללית, אף שחלק מהתושבים החרדים אינם חשופים לאמצעי התקשורת הנפוצים בכלל האוכלוסייה. הפרסומים שהופצו לחברה החרדית בחודש פברואר ובתחילת מרץ 2020 היו מצומצמים יחסית בתוכניהם והיקפם.

לפי המבקר, בפרק הזמן שחלף עד תחילת ביצוע ההתאמות באמצעי ההסברה לאוכלוסיות אלו, נוצר פער בהטמעת הנחיות ההתנהגות בין החברה היהודית הכללית ובין החברה הערבית והחברה החרדית.

גם כאשר כבר החלו לפרסם לחרדים, היה זה מעט מידי: : הרוב המכריע של ההוצאה של משרד הבריאות (82%) הוקצה למסעות פרסום לחברה היהודית הכללית; 10% – לחברה הערבית (שיעור נמוך פי 2.1 מחלקה באוכלוסייה); ו-5% לחברה החרדית (שיעור נמוך פי 2.4 מחלקה באוכלוסייה).

לכן ממליץ המבקר, כי מטה ההסברה הלאומי יפעל מבעוד מועד לגיבוש תוכניות הסברה לאוכלוסיות ייחודיות, ויוודא כי יבוצע מחקר אוכלוסייה הכולל מיפוי ואפיון של קהלי היעד השונים בישראל, צורכיהם הייחודיים ושיטות ההסברה האפקטיביות לכל קהל יעד. עוד מומלץ כי גורמי ההסברה הממשלתיים ובראשם מטה ההסברה הלאומי יפעלו לוודא כי ההסברה לאוכלוסיות ייחודיות באירועי חירום מתמשכים תיעשה תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות משלבי המשבר הראשונים; גיוון אמצעי ההסברה ככל הניתן; והתייחסות לקשיים הקשורים במאפיינים הייחודיים של אוכלוסיות אלו.