הלכה א'
זמן תפילת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: "ייראוך עם שמש". ובדיעבד אם התפלל לאחר שעלה עמוד השחר, יצא.
קרא עוד:
[postim]
ונמשך זמנה עד שליש היום. ואסור להתאחר יותר. ומכל מקום בדיעבד אם עבר והתאחר יותר, אפילו במזיד, יכול להתפלל עד חצות היום; אף על פי שאין לו שכר כתפילה בזמנה, שכר תפילה מיהו איכא.
עבר במזיד עד חצות היום ולא התפלל, אין לו עוד תשלומין, ועליו נאמר: "מעוות לא יוכל לתקן". ואם שגג או נאנס, יבואר בסימן כ"א.
כשמגיע ל"תהילות לאל עליון", יעמוד ויכין את עצמו לתפלת שמונה עשרה. ויסיר כיחו וניעו וכל דבר המבלבל את מחשבתו. וילך שלוש פסיעות לאחוריו, ויאמר: "תהילות לאל עליון" וכו' עד "גאל ישראל", ואז יחזור לפניו שלוש פסיעות, דרך קירוב והגשה למלך.
לא יפסיק בין "גאל ישראל" לשמונה עשרה אפילו לקדיש וקדושה ו"ברכו", מפני שצריך להסמיך גאולה לתפילה. וטוב שיצמצם לגמור ברכת "גאל ישראל" עם הש"ץ בשווה; כי אם יגמור הוא תחילה ואחר כך הש"ץ, יש ספק אם יענה אמן על ברכת הש"ץ או לא. אבל כשהוא גם כן גומר אז את הברכה, ודאי אינו צריך לענות אמן, דאין עונין אמן על ברכת עצמו (ועיין לעיל סימן ו' סעיף י"א).
ובמעריב, כיוון שאין הברכה שלפני השמונה עשרה מסיימת ב"גאל ישראל", מותר להפסיק כמו בשאר מקום בין פרק לפרק.
הלכה ב'
קודם השמונה עשרה אומר הפסוק: "ה' שפתי תפתח" וגו'. (לא אמר, עיין ביאור הלכה קי"א ד"ה "חוזר ואומר" דנסתפק בזה, ומסקנתו דיצא ידי חובת תפילה ואין צריך לחזור). ואינו הפסק, כי הוא שייך להתפילה.
אבל הפסוק "כי שם ה' אקרא" וגו', לא יאמר, כי אם במוסף ובמנחה יאמרו קודם "ה' שפתי תפתח".
המתפלל צריך שידע שהשכינה כנגדו, כמו שכתוב: "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'". ויעיר הכוונה, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו. ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, בוודאי היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל. קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שצריך לכוין לפניו את מחשבתו. כי לפניו יתברך שמו המחשבה כמו דיבור, וכל המחשבות הוא חוקר.
וקודם התפילה יחשוב מרוממות האל יתברך שמו ושפלות האדם, ויסיר כל תענוגי אדם מליבו.
