"מאז שנתן היה קטן הוא היה לבד, אבל הוא היה היד התומכת של אמא, כשחלתה, היא קמה באמצע הלילה ובקשה: "נתן תעזור לי, אני צריכה לקום.." והוא עזר לה להתארגן ולהתחיל להתפלל כמו שרצתה.
עוד שבועיים נתן מתחתן, אפילו מקום לשבעה לא היה להם, הם היו צריכים לחפש חדרון קטן, שבוע אחרי השבעה נתן ילך לחופה, אין לו עם מה לגשת, ללא גוזמה, אין לו הורים. האמא מסתכלת מלמעלה איך נתן ילך לחופה? זו חובתנו, זו זכותנו, זו אחריותנו – לא להשאיר את נתן לבד" סיים בכאב.
לפני כשנה וחצי התבשרה פריבה ניסן ע"ה, על גידול ממאיר במעיים ואף עברה ניתוח מורכב להסרתו. תקופה קצרה לאחר מכן התברר כי גרורות התפשטו לכבד ומצבה סופני.
בית החולים סירב לטפל בה והיא הועברה להשגחת ילדיה הצעירים שהשתדלו לעשות כמיטב יכולתם. במהלך השבעה סיפר בנה החתן:
"ביקשנו מאמא סליחה, אולי לא טיפלנו בה כראוי, אולי אם היו לנו אפשרויות כלכליות יכולנו להאריך לה ימים. השתדלנו לעשות הכל, נתנו לה את כל מה שלא היה לנו" אמר בכאב.
הצצה קצרה לעברם הכאוב של האחים מעניקה תמונה ברורה יותר על האסון הקשה:
"אבא עזב את המשפחה שלנו כשהייתי בן 7, מאז התמודדנו קשה מאוד, לאמא לא היו אמצעים לגדל אותנו, עברנו בין פנימיות ובתי אומנה, תקופה קצרה גם שהינו בבית של אבא, עד שהוא התחתן בשנית ואשתו לא הסכימה להכיר בנו. מאז נותק הקשר ונשארנו רק עם אמא, הרבה לא היה לה לתת לנו, אבל היתה לה אהבה פשוטה ודאגה כנה שהזרימה בנו כוחות להתמודד"
כעת כאמור מתחתן נתן ואין לו את המינימום שצריך בשביל לצעוד לחופה: "עוד שבוע החתונה ואין לי כלום, אני צריך חליפה לחופה, נעליים, חולצה, אני לא יודע איך להגיע לחופה. בבקשה, אחים יקרים, תעזרו לי לפתוח דף חדש בחיים, מלא בתקווה ושמחה" בקש החתן.
