היא שימרה והעבירה ליוצאי חלציה בשקידה בעקשנות ובמסירות עשרות לחנים ייחודיים, שאינם מוכרים כיום. היו שם לחנים של בעלי מנגנים חסידיים מאבות אבותיה, ושל החצר החסידית על ברכיה גדלה, ועוד רבים.
מספרים בני המשפחה, כי "בחנוכה, הייתה סבתא מקבצת את כל בני המשפחה, ושרה איתנו את ה"מעוז צור". היא הייתה מנצחת על 'החמולה' באצילות ובחן, ובידיה מסמנת את העליות והירידות של המנגינה כמנצחת. אין פעוט מן השבט שלא קלט אל כרעיו וקרבו את המנגינה המורכבת, ואת החן הייחודי הנסוך בה".
"הצלילים היו משתבחים עם המטעמים מעשה ידיה, סופגניות מעשה בית עם טעם מיוחד, לביבות, ושאר מטעמי החנוכה. לא היה שם מן הנמכרים והרגילים, לניגון ולמטעמים היה הניחוח הייחודי של מעשה בית!".
"מסבתא נפרדנו, אחר אריכות ימיה לפני כמה שנים. כעת, לקראת מלאות שבעים לאבינו, ר' טוביה רוזנצויג הי"ו, אחד מילדיה, התכנסנו, כמה מבני השבט, נכדים ונינים שלה, להקליט את המנגינה הנהדרת הזו של מעוז צור החקוקה בנו, הנסוכה אצלינו עם טעם החנוכה. מבקשים להפיץ את האור הייחודי והמתוק הזה הלאה".
לסיום אומרים במשפחה, "אנחנו, מקווים שזוהי סנונית ראשונה, מתוך מפעל גדול של שימור של עשרות הלחנים שהעבירה".
חוץ ממה שזה מרגש, המנגינה עצמה יפהפיה ונוגעת בלב.
ממש מפרשת את המילים!!
מרגש במיוחד
אני שומע את זה שוב ושוב