בליל הסדר האחרון לחייו של הרבי הקדוש בעל ה"אהבת ישראל" זי"ע מויז'ניץ, ערך הרבי את הסדר כהרגלו כל השנים ברוב עם ועדה, אך בהגיעו לפיסקא "עבדים היינו", אמר בקול, "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה", ודילג לומר "כולנו זקנים". העירו לו הנוכחים שהחסיר תיבות אלו, ושוב התחיל לומר מתחילה והחסיר תיבות "כולנו זקנים". כשהעירו לו שוב על שהשמיט לומר "כולנו זקנים", הראה הרבי בתוך ההגדה שלא נכתב שם "כולנו זקנים", והמשיך לומר הלאה. אחרי פטירתו עבר הסידור בירושה לבנו הרבי הקדוש בעל ה"אמרי חיים" זי"ע, ושם רואים שכתוב להדיא "כולנו זקנים", ויהי לפלא.
קרא עוד:
[postim]
סיפור זה היה ידוע ומפורסם בקרב חסידי ויז'ניץ, סיפור שממנו ניתן ללמוד שהרבי הקדוש חזה את פטירתו מבעוד מועד, ועל כך ישנם עוד סיפורים רבים וידועים, כדוגמת הטיולים שהלך הרבי עם הגרי"א שטיין לימים אב"ד פאלטישאן בארה"ב, שם התבטא מספר פעמים על מועד פטירתו הקרוב.
השבוע נודע ל-JDN שהסיפור אמנם היה, אבל הפרטים אינם נכונים בעליל. אחד מחסידי ויז'ניץ המתגורר בבני ברק, קיבל מחמיו חסיד ויז'ניץ ישיש, את ההגדה שממנה קרא ה"אהבת ישראל" בליל הסדר האחרון. מדובר בהגדה שה"אהבת ישראל" קיבל אותה במתנה מאחד החסידים לפני פסח תרצ"ו, הגדה הבנויה על פי קבלה בשם 'באר מים', מתלמידי המגיד ממעזריטש. כך ניתן ללמוד לפי ההקדשה שבראש ההגדה. בהגדה זו אכן לא נכתב כלל "כולנו זקנים", ובכך מתערער הסיפור הידוע אותו מספרים בויז'ניץ בדחילו ורחימו.
בכל אופן, ה"אמרי חיים" עצמו סיפר שניסה להביא לפני אביו הק' מספר 'הגדות' שבהם כן נכתב כולנו זקנים, אך ה"אהבת ישראל" התעקש שלא לומר, כי בהגדה שלו לא כתוב…
גולשי JDN שיש להם מידע נוסף בסיפור מפעים זה, מתבקשים להעלות את תגובותיהם בנושא.
אם ההגדה עברה בירושה לאמרי חיים, והכל ראו שכתוב בה "כולנו זקנים", וכהצהרת האמרי חיים [והסובבים את האהבת ישראל באותה שעה] שבאמת כתוב בהגדה זו עצמה "כולנו זקנים", כיצד זה באה לידי הישיש שקיבל אותה מחמיו הקשיש הגדה זו עצמה ועתה הכל רואים שאכן לא נדפס בה כלל [מאז ומעולם] "כולנו זקנים" ? האם מדובר בדיו-צבע פלא ?
הכל טוב ויפה, אבל אל נא תערערו לאחר שמונים שנה אמונת צדיקים למי למה לאן זה יועיל מה היה רע עד עכשיו? מה זה משנה כן אמר לא אמרכך מקובל וזהו.
שויתי.
אתה מגזים, אמונת חכמים לא בנויה על סיפורים כאלה.
ובכלל, אפילו דוד המלך שביקש מהקב"ה "הודיעני ה' קצי" לא נענה, ונאמר על כך ככי הוא סתום מכל חי. כך שלא צריך להאמין לשום סיפור שמספרים על צדיקים שידעו ברוח הקודש על יום פטירתם. מקסימום זה "מזליה חזי". בכל אופן ודאי שלא לבסס אמונת צדיקים על כאלה סיפורים שאין להם שום שורש וענף.
ניתן איפוא לסכם שהכל נכון. 1)הסידור/ההגדה שהאמרי חיים קיבל היה זה שבו/ה אמר האהבת ישראל כל השנים, ובו/ה כתוב "כולנו זקנים". 2)בשנתו האחרונה קיבל את הגדת "באר מים" ובה אכן לא נדפס. 3) בשעת מעשה לא הסתכלו בהגדה הזאת(אך האמינו לו. ראה מס' 7, והיא מיד עברה (בירושה) לאותו ישיש. 4) כשהאהבת ישראל חלה בימי ספירת העומר – לא האמינו שהגיע הקץ, ואיש לא טרח להסתכל בהגדה שממנה אמר לאחרונה, כי למי היה ראש, ובכלל לא סברו שיסתלק בקרוב מן העולם. 5) אחר זמן מה מהפטירה, נזכר מישהו בסיפור ורצה להסתכל בהגדה של האהבת ישראל, והאמין שהיא בידי האמרי חיים, אך לאמרי חיים היתה ההגדה הישנה, ממנה אמר כל השנים, וראה שבאמת בה כתוב "כולנו זקנים". 7) כך מובנת גירסת האמרי חיים, שבשעת מעשה הביאו לו הגדות אחרות, בהן היה כתוב "כולנו זקנים",. מכאן שבהגדה ממנה אמר, אכן לא היה כתוב כן.
ולבסוף – לו היה טורח הנכד לצלם לאתר זה את העמוד הספציפי שבהגדה מעניינת זו, בה לא כתוב "כולנו זקנים" – היה עושה לנו ולכולם דבר גדול……
קיצור דרך לדף ההגדה המדובר
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11307&st=&pgnum=26
קיצור דרך לדף ההגדה המדובר
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11307&st=&pgnum=26