הם נמצאים בינינו, נוסעים באותו אוטובוס עירוני, קונים במכולת השכונתית ואוספים את הילדים מאותו מעון. אבל הלב שלהם נמצא ביקום אחר ויש להם משאלה קיומית אחת: לשרוד.
חולי סרטן. כמה פחד יש במילה הזאת, כמה כאב וסבל. יצאנו להקשיב לכמה משפחות, פתחנו את הלב וחזרנו עם תובנות אחרות על החיים והרבה תפילות.
"קוראים לי יעקב, אני בן 42, אב לשמונה ילדים ומתגורר באלעד. אם הייתי מפרסם תמונה שלי, הייתם חושבים שמדובר באדם מבוגר, חולה וכבד משקל. החברים שלי כבר לא מזהים אותי והבת הקטנה שלי בת הארבע נרתעת ממני, אבא שלה" מתאר יעקב בכאב, חולה סרטן המטופל בסטרואידים במינון גבוה.
אריה בן ה-25 חושף פן נוסף וכאוב בהתמודדות:
" המחלה תקפה אותי באכזריות ברטרופריטונאום (אזור הנמצא בחלקה האחורי של הבטן), התאשפזתי במחלקה האונקולוגית של בית החולים ברזילי, שם טפלו בי במסירות מופלאה וליוו אותי באופן אישי.
כשאשתי הגיעה לברזילי ללדת את הילד השלישי שלנו, המחלקה כולה בכתה מהתרגשות, הרגשנו שכל צוות בית החולים שותף לשמחה, לכאב ולתקווה.
ב"ה המצב שלי מתחיל להשתפר אבל יש משהו אחר שיושב לי הלב ולא נותן לי מנוח. המצב הכלכלי שלנו קשה מאוד, אין לי מאיפה להביא אוכל לילדים שלי, ולקנות להם ביגוד לחורף הקשה. אנחנו גרים בעיר קטנה בדרום אבל לא מצליחים לעמוד בתשלומי השכירות."
"קוראים לי מלכה ואני אמא ל-14 ילדים, עד לפני חצי שנה, היינו משפחה שלווה ומאושרת, חיים, הבן השלישי, היה הפרח של המשפחה, ילד יפה תואר, ברוך כישרונות וטוב לב באופן מיוחד. שום דבר לא הכין אותנו לעתיד המייסר שצפוי לו.
יומיים אחרי שחגגנו לו 18 הוא התמוטט בבית ואיבד את ההכרה, עברנו סדרת בדיקות מתישות שבסיומן הודיע לנו הצוות הרפואי: חיים סובל מגידול ממאיר בראש.
מאז החיים שלנו נטרפו. חיים, מותקף בטיפולים אגרסיביים, קשור לצינורות ושקיות כימותרפיה שמטפטפות לתוך הוריד, שורפות את הגוף מבפנים"
בועד הרבנים מכירים את כל המשפחות מקרוב ומתחננים אלינו, תעזרו לנו לתמוך בהם ותזכו לברכתו של שר התורה:
"כל התורמים לקרן והסירותי מחלה של ועד הרבנים, להחלימם, לרפאותם, להחזיקם ולהחיותם, ינצלו מכל מחלה מידה כנגד מידה!"
