בתיאור סוחט דמעות מספרת מלכה, אם לילד חולה סרטן על המפגש הנורא עם השיער שנשר והסבל הנפשי שעולה על הסבל הפיזי:
"אתמול הוא סיים את הסדרה השלישית של הכימותרפיה. ראיתי אותם מהחלון, חיים שלי ירד מהאמבולנס נתמך על הזרועות של בעלי השבור, על הראש שלו היתה כיפה ענקית שהסתירה קרחת חדשה ובוהקת. 'אל תבכי עכשיו!' אמרתי לעצמי וניגשתי לפתוח להם את הדלת.
עד לפני חצי שנה, היינו משפחה שלווה ומאושרת, בעלי עבד, אני הייתי עקרת בית במשרה מלאה ואפילו הספקנו לחתן 2 ילדים.
חיים, הבן השלישי, היה הפרח של המשפחה, ילד יפה תואר, ברוך כישרונות וטוב לב באופן מיוחד. שום דבר לא הכין אותנו לעתיד המייסר שצפוי לו.
יומיים אחרי שחגגנו לו 18 הוא התמוטט בבית ואיבד את ההכרה, בדרך לבית חולים רמב"ם הספקתי לחשוב על הכל, חוץ מהמחלה הנוראה. עברנו סדרת בדיקות מתישות שבסיומן הודיע לנו הצוות הרפואי: חיים סובל מגידול ממאיר בראש.
מאז החיים שלנו נטרפו. חיים שלי, מותקף בטיפולים אגרסיביים, קשור לצינורות ושקיות כימותרפיה שמטפטפות לתוך הוריד, שורפות את הגוף מבפנים.
בבית מחכים לנו עוד 13 ילדים אבודים מדאגה, נטושים כבר כמה חודשים לטובת הבריאות של אח שלהם.
אתמול התקשרה אלי המחנכת של הבת בתיכון ורצתה לדעת מה הסיבה שהיא לא הגיעה למחנה החורף. שתקתי בעצב, שומעת לראשונה שהיה מחנה, מבינה שאלישבע שלנו ידעה מראש שאין מאיפה לשלם ולא רצתה להכאיב לנו.
המצב הכלכלי שלנו יצא מכלל שליטה, הארונות ריקים מאוכל, מלאים בתרופות טבעוניות והילדים מתכנסים כל אחד לתוך העולם שלו. אנחנו מאבדים הרבה מידי בקרב על חיים, בבקשה, תעזרו לנו שלא נקרוס.
הפניה הזו היא רק דוגמית קטנה מתוך אלפי משפחות שפנו לקרן החולים של ועד הרבנים וחייבות תמיכה מיידית ומצילת חיים.
גדול הדור שליט"א שהכיר בפעילות החשובה ביקש במילים מרגשות והבטיח: "כל התורמים לקרן והסירותי מחלה של ועד הרבנים, להחלימם, לרפאותם, להחזיקם ולהחיותם, ינצלו הם וכל ב"ב מכל מחלה מידה כנגד מידה, ויזכו לעשות שמחות בביתם ולרוות נחת מכל צאצאיהם מתוך בריאות ופרנסה ברווח"
