הציניקנים אמרו כי מהיום בבוקר נרשמה ירידה חדה בשיעורי התמותה בארץ. הידיעה כי חלקות הקבר תמוסינה ותחויבנה בארנונה הפיחה רוח חיים בחולים ובקשישים, ואלו העדיפו להמשיך ולחיות, ולא לשלם מיסים נוספים עבור הזכות למות בארץ, אבל משרד האוצר, מסתבר, העדיף ששגרת החיים והמוות תמשיך כרגיל. העלייה בתוחלת החיים עולה לו הרבה כסף, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.
קרא עוד:
[postim]
אבל עכשיו ברצינות, אחר שהארץ געשה וכותרות החדשות עסקו בחוק ההסדרים האומר להטיל מס על בתי העלמין, דבר שפורש בתקשורת כארנונה חודשים שתוטל על משפחות הנפטרים, החליט במשרד האוצר לצאת בהבהרה לנושא, ולהסביר כי המס האמור יוטל על הנהלת בתי העלמין ולא על משפחות הנפטרים, שאין כל דרך חוקית לחייבם בתשלום.
תחת הכותרת "אין אמת בפרסום לפיו תידרש ארנונה בגין חלקת קבר", מסבירים באוצר כי לאורך שנים רבות נדרשו חברות הקדישא לשלם ארנונה בגין שטחי בתי קברות, הנחשבים חוקית כשטח בשימוש מועצה דתית, כפי שמשלם כל גוף, החייב בארנונה, לרבות צה"ל על בסיסיו וכיו"ב.
המצב ששרר עד לחודש יולי 2010, היה, כי נדרשה כל חברה קדישא לשלם ארנונה על שטחי קבורה המנוהלים על ידה, תשלום שהופסק בעקבות חוק שאושר בכנסת ביולי 2010 ביוזמתו של ח"כ הרב משה גפני, אשר המעניק פטור מתשלום ארנונה לחברה קדישא. כתוצאה מכך ירדו הכנסות הרשויות בעשרות מיליוני שקלים (כל רשות על פי נתוני הגבייה שלה).
ואז באה שורת המחץ: "בהצעת התקציב 2013-2014 מציע משרד האוצר להשיב את המצב לקדמותו ולמנוע מהרשויות אובדן הכנסה. תעריפי הגבייה למי שמעוניין לרכוש חלקת קבר בחיים קבועים בחוק, ולא ניתנים לשינוי, אלא באישור הכנסת".
מה שלא ברור הוא מהיכן ישלמו מנהלי החברא קדישא את סכומי הארנונה. הלוא מחיר הקרקע לקבורה מפוקח בחוק והגם כי יש בתי עלמין, בעיקר אלו שבהן יש חלקות קבורה מבוקשות, כזכרון מאיר בבני ברק, חלקות מסוימות בהר המנוחות בירושלים או בבית העלמין בגבעת שאול בתל אביב – בהן גובים הון עתק בעד כל חלקת קבר, סכום היכול להגיע לעשרות אלפי דולרים, הרי שכל שאר בתי העלמין גובים את הסכום הקבוע בחוק, ומנין יהיה להם את הכסף לשלם עבור הארנונה?
ומה אומרים בחברא קדישא? – בתגובה שפורסמה בתקשורת נטען כי "מעולם חברה קדישא באף מקום בישראל לא שילמה ארנונה עבור בתי הקברות עליהם היא אחראית (חברת קדישא הרצליה שילמה על המשרדים ולא על שטח בית העלמין). ההפך הוא הנכון. מאז קום המדינה בתי העלמין היו פטורים מארנונה על פי סעיף 5(ג) לפקודת מסי עירייה ומסי ממשלה 1938. בשנת 2003 בוטל הפטור בטעות ועדיין שום רשות מקומית לא גבתה ארנונה מתוך הבנה שאין שום הגיון מוסרי לגלגל מס על אזרחים שקוברים את יקיריהם. בשנת 2010 תוקן עיוות זה והוחזר הפטור מארנונה על בתי עלמין בהצעת חוק שקיבלה את תמיכת הממשלה.
על פי החוק ועל פי פסיקת בית המשפט העליון מי שחייב בארנונה הוא המחזיק בשטח. חברת קדישא אינה מחזיקה בשטחי הקבורה ואין לה אפשרות לעשות שימוש כלשהו בשטחים אלו. בידינו חוות דעת המשפטית הקובעת שהקברים הינם קניינה המלא של משפחת הנפטר. חוות דעת זאת קובעת בבירור כי יש לראות בנפטרים או קרוביהם כבעלי הזיקה הקרובים ביותר לצורך קביעת מיהות הנישום", נמסר.
לטענת חברה קדישא, ברגע שאדם קונה את חלקת הקבר מהחברה או ברגע שהיא הוקצתה לו מתוקף חוק ביטוח לאומי היא שייכת לו. "חברה קדישא אינה מתערבת בתחום הקבר (כל עוד הדבר אינו מנוגד לחוק) ולכן ברור שמי שיצטרך לשלם את המס ההזוי הזה הם קרובי משפחת הנפטר. צר לנו שהאוצר מתעסק בספינים שאין בהם כל אמת. מאין יבוא הכסף? בתי העלמין לא מייצרים הכנסות שוטפות לחברה קדישא אין הכנסות חיצוניות. את כל הכנסותיה היא מקבלת מהביטוח הלאומי על כל קבורה שהיא מבצעת, סכום שבקושי מכסה את עלות הקבורה או לחילופין מאלו שקונים קברים בעודם בחיים", נמסר מדובר החברה שהוסיף כי מעל ל-90% מהאזרחים מקבלים את מקום קבורתם חינם וחברה קדישא אינה מקבלת תשלום מעבר להוצאות יום הקבורה.
