סוכה גבוהה מכ' אמה שמיעטה בכרים וכסתות – אינו מיעוט אף שביטלם לכל שבעה – אין ביטולו ביטול, שבטלה דעתו אצל כל אדם.
תבן ועפר – אם ביטלם בפיו הרי הם מיעוט. תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם – לחכמים אינם מיעוט, לרבי יוסי בטלים והרי הם מיעוט. תבן סתם ועפר שעתיד לפנותו – אינם מיעוט.
סוכה גבוהה מעשרים אמה והוצין של סכך יורדין לתוכה – אם צילתם של ההוצין מרובה מחמתם כשרה.
סוכה גבוהה י' טפחים והוצין של סכך יורדין לתוכה – אביי סבר לומר שאם חמתם מרובה מצילתם כשרה, ואמר לו רבא שפסולה, שאין אדם דר בדירה סרוחה.
בית שנפחת גגו באמצעיתו וסיכך על גביו, אם מהסיכוך עד הכותל יש פחות מד' אמות – כשרה, שהלכה למשה מסיני לראות כאילו הדופן מתעקם, ולהחשיב סכך הפסול – תקרת הבית כאילו היא המשך הדופן.
סוכה בת ג' דפנות הגבוהה מכ' אמה, שיש בה אצטבא כנגד דופן אמצעי על פני כולה, כיון שעל האצטבא כשרה, שיש לה ג' דפנות, והיא למטה מעשרים – כל הסוכה כשרה. אצטבא מן הצד, שיש לה רק שתי דפנות בגובה פחות מעשרים, אם משפת האצטבא יש פחות מד' אמות לדופן השלישי כשרה, דאמרינן דופן עקומה (לדופן הפסולה מפני שהיא למעלה מעשרים אמה).
אצטבא באמצע סוכה גבוהה – אם יש פחות מד' אמות ממנה לכל הרוחות כשרה, דאמרינן דופן עקומה לא רק מרוח אחת, אלא גם מכל הרוחות.
סוכה פחותה מעשרה טפחים וחקק בה להשלימה לעשרה – אם משפת החקק ולכותל יש פחות מג' טפחים – כשרה, שהלכה למשה מסיני דאמרינן דין לבוד.
'דופן עקומה' אומרים רק כשיש עליו שם דופן, אבל לא בדופן הפחות מי' טפחים.
סוכה הגבוהה מכ' אמה, שיש בה עמוד גבוה י' טפחים ורחב ז' טפחים ומשהו על ז' טפחים ומשהו – סבר אביי שאומרים 'גוד אסיק מחיצתא' להכשיר מקום העמוד, אך רבא סובר שצריך מחיצות הניכרות.
נעץ ד' קונדיסין בארץ או באמצע הגג וסיכך על גבן – רבי יעקב מכשיר אם יש בקונדיסין רוחב טפח לכל צידיהן, שיש שם מחיצה לכל צד (ובתחילה סבר רב הונא שגם ר' יעקב פוסל בזה, והופרך מברייתא), וחכמים פוסלין, שצריך שתי מחיצות כהלכתן ורק שלישית די בטפח. ד' קונדיסין בשפת הגג – לרב הונא תלוי במחלוקת הנ"ל, ולרב נחמן – ספק בגמרא אם לכו"ע כשר דאמרינן 'גוד אסיק מחיצתא', או שתלוי במחלוקת הנ"ל.
אם ד' הקונדיסין עגולים – לרבי יעקב, כל שאילו יחקקו ויש בהן טפח לכאן ולכאן – כשרה, ולחכמים פסולה, עד שיהיו שתי דפנות כהלכתן, ושלישית אפילו טפח.
צפו בשיעור באידיש
האזינו לשיעור בעברית
