החברותא שלך בדף היומי • סוכה דף ו' • ליום א' פרשת כי תשא

דף ו' ע"א
שיעורי האיסורים, פרטי דין חציצה בטבילה, והלכות מחיצה (גוד, לבוד, דופן עקומה, שדופן שלישית בסוכה די בטפח, ולרבי יהודה שיעור סוכה י' טפחים) – הלכה למשה מסיני הם.

חכמים הסמיכו השיעורים (שהם מהלכה למשה מסיני, כנ"ל) על הפסוק 'ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש' – שהתורה משבחת ארץ ישראל, שצריך לשער בפירותיה איסורים שבתורה:
חיטה – למי שנכנס לבית המנוגע לבוש במלבושיו וכליו וסנדליו על רגליו, שאינם נטמאים אלא אם שהה שם כדי אכילת פרס (חצי ככר) פת חיטים, כשהוא מיסב – כדרך העוסק באכילה שאינו טרוד בדברים אחרים. (אבל אם כליו וסנדליו בידו טמאים מיד).
שעורה – עצם כשעורה מן המת מטמאה במגע ובמשא. (אך אינה מטמאה באהל, עד שתהא שדרה, או גולגולת שלמה, או רוב מנין אברי האדם).
גפן – נזיר האוכל חרצנים וזגים ולולבין ועלים כשיעור רביעית יין [שאם יתנם בכוס יין גדוש – תצא רביעית] – חייב מלקות.
תאנה – חיוב הוצאת אוכלים בשבת שיעורו כגרוגרת.
רימון – כלי בעל הבית אינו מקבל טומאה אם יש בו נקב כמוציא רימון, אבל פחות מזה עדיין מקבל טומאה.
זית שמן – שרוב השיעורים הם כשיעור זית.
דבש – שיעור חיוב אכילה ביוה"כ הוא ככותבת.

'ורחץ את בשרו במים' – 'בשרו במים' משמע שיגע בשרו במים, ולא יהא דבר חוצץ ביניהם, 'את' – לרבות הטפל לבשרו, והיינו שערו – נימא אחת קשורה ומקפיד עליה – הקשר מהודק ואין מים נכנס שם, והוי חציצה, שלש נימות קשורות – אין הקשר מהודק, ואין זו חציצה, שתים – ספק.

דף ו' ע"ב
שער המטונף בטיט או קשור אחד אחד – אם רוב שערו כך, ומקפיד עליו – חוצץ, מהלכה למשה מסיני, וגזרו חכמים על רוב שאינו מקפיד, ועל מיעוט המקפיד, שדומים במקצת לרוב המקפיד. אבל על מיעוט שאינו מקפיד לא גזרו, שהרי זו גזירה לגזירה.

ג' דפנות להכשר סוכה – לת"ק דברייתא צריך שתי דפנות כהלכתן, והשלישית אפילו טפח. לר' שמעון – ג' כהלכתן ואחת אפילו טפח.

טעם מחלוקת חכמים ורבי שמעון:
א. שנאמר 'בסכת' 'בסכת' 'בסכות', לר' שמעון 'יש אם למקרא' והמקרא בשלשתם הוא 'סוכות' – אחד לגופו, ונשארו ד' סוכות ללמד שצריך ד' דפנות, והלכה למשה מסיני גרעה דופן הרביעית שדיה בטפח. ולחכמים 'יש אם למסורת' – אחד לגופו, וג' לג' דפנות, והלכה למשה מסיני גרעה דופן שלישית שדיה בטפח.
ב. לכו"ע 'יש אם למקרא', ונחלקו אם צריך אחת מה'סוכות' ללמד ל'סכך'.
ג. לכו"ע 'יש אם למסורת', ונמצא ג' דפנות, ונחלקו אם הלכה למשה מסיני באה לגרע דופן אחת שדיה בטפח, או שבאה להוסיף שצריך עוד דופן טפח.
ד. לכו"ע 'יש אם למסורת', ונחלקו אם דורשים תחילות, או שנצרך לגוף הדבר.
ה. טעמו של ר' שמעון מהפסוק 'וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר' – ובלא ד' מחיצות אינה מחסה מזרם, שהרוח מכניסה אותו דרך הדופן הפרוץ.

צפו בשיעור באידיש

צפו בשיעור בעברית