ילד כבן 7 ננשך ע"י כלב בגן ציבורי שברחוב קדושי קהיר בעכו.
חובשים מתנדבים של איחוד הצלה מסניף אשר העניקו לו טיפול רפואי ראשוני ולאחר מכן הוא פונה ע"י מד"א להמשך קבלת טיפול רפואי בבית החולים כשמצבו מוגדר בינוני, נסיבות האירוע נבדקות ע"י המשטרה.
בעקבות האירוע, אנו מביאים את עיקרי ההנחיות הנדרשות במקרה דומה:
נשיכת כלב עלולה לגרום לכמה רמות של פציעה:
היא יכולה להסתיים בשריטה קלה בלבד, כמו למשל במקרה של משחק עם גורים קטנטנים, שלהם שיניים קטנות אך חדות במיוחד.
היא עלולה לגרום לפציעה עמוקה ומדממת, עם סימני נשיכה של שיניים, כמו חורים ברמות עומק שונות בהתאם לעוצמת הנשיכה, או אף קריעה של הרקמה באזור הנשיכה.
אם מדובר בכלב בעל לסתות חזקות במיוחד, עלול להתווסף לחתך גם פצע מעיכה כואב, בהתאם לעוצמת הנשיכה וסוג הכלב.
בכל המקרים הללו, גם במקרה של שריטה קלה, קיימת סכנה מוחשית להידבקות במחלת הכלבת, במידה והכלב הנושך נושא את נגיף המחלה.
כמה עובדות על מחלת הכלבת
הכלבת היא מחלה נגיפית, התוקפת את מערכת העצבים ועלולה לגרום אף למות הננשך. המחלה תוקפת לא רק כלבים, אלא את כל היונקים, כולל האדם. הנגיף מועבר בעיקר דרך רוק הכלב, לרוב באמצעות נשיכה, אולם הנפגע עלול להידבק גם באמצעות ליקוק עור באזור שבו יש פצע ואף שריטה קלה.
סימני המחלה
אחד הסימנים הראשונים של המחלה אצל הכלב הוא שינוי התנהגותי. לדוגמה: כלב ידידותי הופך לתוקפני, או להיפך – הופך לרגוע מדי, עד כדי דיכאון, שיתוק והתנהגות מוזרה.
מחלת הכלבת אצל האדם מתחילה במספר ימים של חום, כאבי ראש, חולשה, בחילות והקאות, כאבי גרון, שיעול, איבוד תיאבון, וכאבי שרירים. תוך מספר ימים מתלווים פגיעה במצב ההכרה, בלבול, הזיות, חשיבה מוזרה, החמרת כאבי הראש ועד להתכווצויות ושיתוקים. לבסוף משתתקים מיתרי הקול, מוגברת הפרשת הרוק עד לתמונה האופיינית של ריר וקצף הזבים מהפה.
מניעת כלבת
הכלבת נחשבת מסוכנת כל כך מפני שהחיה או האדם הנושאים את המחלה מתחילים להיות מידבקים כשבועיים לפני הופעת תסמינים, כמו ריור מוגבר והפרעה ע"י אור, כך שקשה לשער לפי התנהגות החיה האם היא אכן נגועה ומידבקת.
את הכלבת ניתן לעצור עוד לפני התפרצותה, זאת באמצעות חיסון, שפיתח לואי פסטר, אבי המיקרוביולוגיה. חוק הכלבת בישראל מחייב בחיסון כל כלב החל מגיל 3 חודשים. החיסון תקף לשלוש שנים, אולם החוק מחייב לחסן כל שנה. חיות בר מקבלות חיסון אוראלי באמצעות פיתיונות מזון, המפוזרים בשדות.
מרגע שבעל החיים הנושא את המחלה, מתחיל להפריש את הווירוס ברוק שלו או להראות סימנים קליניים של המחלה, יעברו מכסימום 10 ימים עד שהוא ימות (לרוב אף פחות מ-10 ימים).
זו הסיבה שמכניסים להסגר כלבים שנשכו למשך 10 ימים. מכיוון שאם במהלך 10 ימים מיום הנשיכה (ולא מיום הכליאה בהסגר!), הכלב לא מת – סימן שהוא אינו נגוע במחלה. אגב, לכלבים מחוסנים אין כמעט סיכוי לחלות במחלה.
מה לעשות במקרה נשיכה
מיד לאחר הנשיכה יש לשטוף באופן יסודי את מקום הנשיכה או השריטה עם הרבה מים וסבון.
יש לחטא את אזור הנשיכה ולחבוש את הפצע בתחבושת סטרילית.
אם מדובר בנשיכת בכלב, נסה לאתר את בעליו ולבדוק האם הכלב מחוסן נגד כלבת.
אם מדובר בחיה אחרת או בכלב שאינו מוכר ואינך יודע מי בעליו, דאג להגיע במהירות האפשרית למרפאה הקרובה, לתחנת מד"א או לחדר המיון הקרוב.
נסה ככל האפשר, מבלי לסכן את עצמך, לזהות את החיה הנושכת כדי שאפשר יהיה ללכוד אותה ולבדוק אותה.
אם החיה נהרגה או מתה לפני לכידתה/הסגרתה, יש להעביר את הפגר לשירות הווטרינרי במהירות האפשרית.
אין לגעת בפגר בידיים. יש להכניסו לשק או לכלי קיבול אחר בעזרת כפפות, סמרטוט וכד'.
החיסון נגד כלבת במקרה נשיכה
על אדם שננשך להגיע למרפאה הקרובה, לתחנת מד"א, לחדר המיון הקרוב, או ללשכת הבריאות המחוזית. רק במידה ולא יודעים אם הכלב הנושך מחוסן נגד כלבת – מחסנים את האדם שננשך. כיוון שהחיסון נגד כלבת מכאיב מנסים להימנע ממנו במידה ואפשר. התרכיב החיסוני מוזרק בכתף, 5 פעמים, במרווחי זמן ההולכים ומתארכים (ביום ה-1, 3, 7, 14, וה- 28 מיום תחילת הטיפול), בכמות חיסון ההולכת וגדלה בכל פעם.
אגב, אם הנשיכה קרובה לראש, קיימת סכנה רבה יותר להתקדמות מהירה של המחלה, מאשר אם היא במקום מרוחק מן הראש כמו בכף הרגל.
