הפקת הקליפ: עולם ומלואו, תזמורת: חיים סימן טוב ותזמורתו, תופים: אמיר אהרון, בס: איתן אבידני, גיטרה: יניב כהן, סקסופון: אנטולי שפיגלוס, קלידים: חיים סימן טוב.
המילים מבוססות על דברי חז"ל על הפסוק "בעצם היום הזה" שדרשוהו לומר 'שלא עיכבן המקום אפי' כהרף עין' ובצירוף מובאתו המפורסמת של הרבי מחב"ד זי"ע מדברי הירושלמי בתענית שיש בהם נחמה רבה תחת ממשלת הדחק "רבי אליעזר אומר: אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם, שנאמר: "בשובה ונחת תושעון". אמר לו רבי יהושע: וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם? אמר לו ר' אליעזר: הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין, מה טעם, "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע"
מן הראוי לצרף לכבוד החג את דבריו של האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א (אגרות קודש כרך כב, עמ' תלב) בענין ההוראה למעשה היוצאת מדברי חז"ל אלו:
אחד הפרטים החשובים בסיפור יציאת מצרים הוא, שהגאולה הייתה "בעצם היום הזה". חז"ל מסבירים, שבאותו רגע שהגיע הקץ – יצאו בני-ישראל ממצרים, ולא עיכבן המקום אפילו "כהרף-עין". נוסף על כך נאמר, שלו היו בני-ישראל מחמיצים את רגע הגאולה, היו מאבדים אותה לגמרי.
דבר זה אינו מובן כלל: הרי שלב זה כבר היה לאחר עשר המכות, שגרמו למצרים להאיץ בבני-ישראל לצאת ממצרים – במה אפוא היה הכרח לצאת לגאולה דווקא באותו 'הרף-עין', שאילו היו מאחרים בו היו מחמיצים את כל הגאולה?
שמא יהודים יתחרטו
אלא שהסכנה בהתמהמהות אינה מחשש שהמצרים יתחרטו, אלא בגלל הדאגה שמא בקרב היהודים יימצאו מי שיתחרטו ולא יחפצו לעזוב את החיים המוכרים במצרים וללכת למדבר כדי לקבל את התורה. לכן כאשר הגיע הקץ, אותו רגע המתאים ליציאה מטומאת מצרים, היה אסור להחמיצו ולא להתעכב אפילו כהרף-עין.
מכאן עלינו ללמוד הוראה נצחית: כל אחד ואחת מעם-ישראל מצווים 'לצאת ממצרים'. זה השחרור של הנפש משעבוד הגוף, הנטיות הגשמיות וההרגלים האישיים, וגם ההיחלצות מכבלי הסביבה החומרית. שחרור זה בא על-ידי ההקשבה לקריאה האלוקית: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים… והייתי לכם לאלוקים".
שעת-כושר ציבורית
קריאה זו נצחית. יציאת מצרים חייבת להתחולל בכל יום ויום. כל יום הוא זמן "הקץ", שעת-הכושר להיענות לאותה קריאה. אך יש מי שמתמהמהים ודוחים את שעת-הכושר לימים הנוראים או לשבתות ולחגים. וגם מי שבמקרה הטוב מזכירים את יציאת מצרים בכל יום, בעת התפילה, הם מצמצמים אותה לזמן התפילה בלבד, ומחמיצים את שעת-הכושר בשאר שעות היום.
גם בחיי הכלל יש שעת-כושר ליציאה מ'מצרים', ומובן שחשיבותה גדולה פי כמה וכמה. שעת-הכושר הבלתי-רגילה המתדפקת על דלתנו היא תנועת התעוררות חזקה לשוב למקורות האמיתיים של עם-ישראל. התעוררות זו מתחוללת בחוגים רחבים, ובמיוחד בקרב בני-הנוער. הם מוכנים לשמוע את האמת, ואפילו אם עדיין אינם מוכנים לקבל עליהם את עול המצוות ולעשות בבת-אחת תפנית חדה באורח-חייהם, עם זה הם בשלים לשמוע את האמת הטהורה, את היהדות האמיתית, ללא כל פשרות.
להשמיע קול אמיתי
הניסיון הוכיח, שכאשר הצעירים שומעים את קול היהדות האמיתית, ללא פשרות – הם נמשכים אליה, ורבים מהם מתחילים להשתית את חייהם על אדני התורה והמצוות, בהחלטיות ומתוך התלהבות. אולם אף שהתעוררות זו כבר קיימת כמה שנים – עדיין לא ניצלו את שעת-הכושר במידה הראויה.
מכאן החשיבות שלא להתעכב אפילו "כהרף-עין". יש לנצל במידה המירבית את שעת-הכושר, לסייע ליהודים נוספים להשתחרר מכל השעבודים, ובעיקר מהרעיון של "נהיה ככל הגויים". וכך תתקיים ההבטחה: "ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים" – בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
