עוד חג פסח נחסל כהלכתו.
עוד חג גאולה שלא זכינו בו לגאולה השלמה, עוד חג קציר שהפך בערבו לקציר דמים, עוד חג חירות שפוספסה בו הזדמנות לשחרור יהודי משבי ידידתנו הגדולה.
עוד רגל שבו עלינו אל מול שריד בית מקדשנו, מצטערים על כי אין אנחנו יכולים לעלות וליראות, בלב כואב דילגנו על הקרבת שה הפסח במקום ששועלים הילכו בו. עוד יום שגרתי בהר הבית שהופך לבדיחה את הקריאה האלמותית: "הר הבית בידינו!".
מבלי להיכנס לזוית ההלכתית בסוגיית עליית יהודים להר במסלול הארוך או הקצר המוביל אל ה'כרת', ומבלי להתייחס לנושא תיירות שאינם בני ברית במקום הקדוש, עצם קיומם של אירועים אלימים ברחבי ההר- מחייב התערבות משטרתית להשלטת הסדר ולהשבת כבוד המקום כראוי לו.
השר לבטחון פנים, אהרונוביץ', הורה למשטרת המחוז שלא להיכנס לשטח מסגד אל אקצא, למרות זריקות אבנים ובקת"בים מהמבנה אל עבר כוחות הבטחון. הוראתו מהווה הליכה לוליינית על החבל הדק בין שמירה על הסדר הציבורי ובין אפשרות סבירה של הצתת תבערה אזורית מוסלמית. החשש הקטן ממלחמת קודש שתיפתח ל"ע ע"י מדינות ערב הזועמות על כיבוש המסגד- מצליח לנטרל שיקולים בטחוניים וכתוצאה ישירה מכך נשחק בהדרגה בטחון מתפללי הכותל בפרט ובטחון תושבי הארץ בכלל.
שיקול הדעת, יכול שיבטל את עקרונות ההגנה על המדינה ואזרחיה בתנאי שהוא מופעל בשוויוניות כלפי כלל האוכלוסיה על פלגיה ומיעוטיה, מה שלא מדוייק במקרה הנוכחי: צה"ל וכחות מג"ב נדרשו להתמודד עם בעיה דומה בישוב יצהר, גם שם יצאו פעולות אלימות ומבצעי תג מחיר מבניין קדוש. אלא שכשהדבר נוגע ליהדות, מעזה המדינה להוציא צו תפיסה למבנה הישיבה ולרדוף את רבניה ותלמידיה.
ההשוואה תקפה גם לאידך גיסא: יהודים המשתמשים בישיבה או בכל מוסד קודש ככסות לפעילות אנטי ממסדית, פוגעים בקדושת בית-מקדש-מעט בדומה למוסלמים הפוגעים בבית-מקדש-הרבה ומסתתרים בו לאחר מעשה.
אבל גם לאחר שכבר נעשו המעשים, נוהגת המדינה באפליה לדת היהודית. נסו לדמיין את המציאות לאחר שיוצא צו תפיסה למסגד אל אקצא בעקבות ההתפרעויות…
ולנו לא נותר אלא להתפלל "היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים" (מקהלת לחיים מתוך 'חסידישע אוצרות 2')
פלוגת מג"ב בישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר
ילד ערבי מחזיק בידו מגן משטרתי שנתפס במסגד אל אקצא
נלך לבית הכנסת החורבה