מסורת שהיא אור – ארגון שהוא אבא

"ארגון שהוא אבא", כך מגדירים הנתמכים את 'רב להושיע', בשעה שהם מקבלים את אריזות המטרנה, עבור התינוק החדש שזה עתה הביאו לעולם.

אם 'רב להושיע' לא היה שם, אותו תינוק היה נשאר רעב – בלילה, ביום – ובוכה.

והאמא החלושה והתשושה, שזה עתה חזרה מבית החולים, היתה מצטרפת יחד איתו בדמעות. גם האבא לא היה נשאר אדיש, כולו היה נאנח ונשבר מהמצוקה הכלכלית הקשה שטרם הצליח להחלץ ממנה. אין במה להאכיל את התינוק שזה עתה נולד.

סבל שקשה לתאר.

אבל בזכותכם, כמו מלאכים משמיים, מגיעים פעילי 'רב להושיע' ומחלקים את אריזות המטרנה למשפחות הנזקקות. בזכותם, התינוק הקטן שבע וישן בנחת, כשחום ואור מציפים את הבית. כעת, האמא, אוזרת כוחות והאבא יכול לתכנן את העתיד, שלבטח יהיה טוב יותר.

מי הדליק את הרעיון הזה? מי הצית לראשונה את הלהבה?

ובכן, זה קרה בעיירה שכוחה של אירופה הארכאית, לפני כמאה שנה. הלילה היה אפל וקר, שריקות הרוח הניסו את כולם אל תוך הבתים, אבל איש אחד לא שם לב הוא ישב ליד הדלת וחיכה. היה זה הצדיק, רבי ישעי' מקֶרֶסְטִיר זי"ע.

בפנים בתוך הבית המוסק, השולחן היה ערוך, על התנור הסירים בעבעו, אבל הוא חיכה ליד הדלת. למי? בתוך הלילה נשמעו מרחוק פסיעות קטנות, לכיוון העיירה. להם הוא חיכה.

היו אלו בחורים צעירים, בקושי בני 13, שבוססו בבוץ, בחושך ובכפור, לכיוון העיירה קרסטיר. במשך כל השבוע לא יכלו הישיבות לספק עבורם את צרכיהם והם סבלו עוני ומחסור גדול. במוצאי שבת, הם ידעו, הם הולכים לִשְׂבּוֹעַ.

"צדיק שהוא אבא", הם חשבו בלב בדרכם לעיירה קרסטיר ותיארו לעצמם את הלחמניות החמות עמהם הם הולכים להשביע את רעבונם. הצדיק מקרסטיר זי"ע נהג כך רוב שנותיו, לערוך מלווה-מלכה המונית, במהלכה הגיש סעודה כיד המלך.

אבל קודם ישב הצדיק וחיכה לבחורים המסכנים, ליד הדלת, כמו אבא אמיתי, עד שהם הגיעו. רק אז, היה מכין את השולחן, מדליק את הנרות ואור וחום גדול הציפו את הבית.

זוהי איפוא תמצית המסורת של ארגון 'רב להושיע', הפועל לשמו ולזכרו של הצדיק מקרסטיר. הצדיק מקרסטיר היה הראשון שהדליק את הנר של מערכת החסד הנשגבה הזו.

כמו אבא.

עם המסורת הזו ממשיכים בארגון רב להושיע.

חייגו עכשיו לרב להושיעו והמשיכו את מסורת הצדקה של ר' ישעי'לה:
1-800-20-22-33