תגידו מה שתגידו, הגבהים בהם מרחף כחלון במערכת הבחירות הנוכחית הם תוצאה של דבר אחד: החיסכון שתרם לנו כחלון במלחמתו העקבית בחברות הסלולר. כחלון פעל כשהוא ממוקד מטרה, והוא התביית על היעד של הוזלת מחירי הסלולר. ואכן, הוא הגיע לקו הגמר כשהוא מעניק נדוניה של ממש לכל משפחה ישראלית: תוספת של 300-400 שקלים לחשבון הבנק בדמות החיסכון שהושג בסל התקשורת.
ועבור מר ישראלי, אין כמו תוספת מהותית בחשבון הבנק. נמאס לו מההצהרות, מההבטחות, מהתוכניות היפות. הוא רוצה לראות כסף אמיתי בבנק וזה בדיוק מה שסיפק לו כחלון. כעת, כשהוא נותן לו את קולו, הוא עושה זאת בעיקר בשל העובדה שכחלון, בשונה מלפיד למשל, לא מציג הבטחות אלא גם מעשים בשטח.
ולאותה משבצת שאותה ממלא היום כחלון, יכול היה להחליק ובקלות שר הכלכלה בנט. לבנט היו את כל הנתונים להפוך לסופר-כחלון, כאשר הוא יכול היה להגיע לבחירות הללו כשהוא נישא על גלי מענק בן 2,000 שקלים שאותם יכול היה להוסיף לכל משפחה ישראלית. אילו בנט היה ממקד את מאמציו (לא רק בתחום המדיני אלא גם) בשוק המזון, הוא יכול היה להסתער על היעד ולהביא לשינוי אמיתי בתחום. בנט יכול היה לגרום לכך שסל המזון שלנו יוזל ב2,000 שקלים לחודש, לפחות.
איך? הנתונים פשוטים וברורים מאד. בסך הכל יש לזכור שגם כחלון לא המציא את הגלגל. התוכניות להנהגת רפורמה בסלולר לא נולדו בתקופתו של כחלון. הן היו על השולחן שנים קודם, אך הן לא קודמו משום שלאיש מהשרים שאיישו את התפקיד לא בער לקדם אותן. כחלון, לעומת זאת, הסתער על היעד במלוא הלהט והנחישות, ואת התוצאות לא צריך לספר לכם.
את אותה מתכונת יכולנו לראות בשוק המזון. גם זהו שוק בלתי תחרותי שנשלט בידי חברות גדולות ורשתות ענק שדוחקות את הקטנות והן עושות בשוק ככל העולה על רוחן, וגם כאן ישנה משכבר את התוכנית שאמורה לשים קץ למצב ולשנות אותו לחלוטין. 'חוק המזון' שנוסח כבר בימיו של שלום שמחון כשר התמ"ת טומן בחובו בשורה, ואילו היה מגיע לשלבי היישום שלו לפני כשנתיים ולא מתקדם בעצלתיים כשהוא נכנס לתוקף רק בימים אלו, היינו רואים את ההבדל בקופה. אלא שבניגוד לחיסכון של 400 שקלים בסלולר, היינו מרוויחים 2,000 שקלים במזון. היינו נחשפים לתחרות, נהנים מהיצע גדול יותר בזכות הסרת חסמים, הגברת תחרותיות והגדלת יבוא, ואומרים תודה כל הדרך לבנט.
בנט, ללא ספק, היה האיש המתאים שיכול היה לקדם את התוכנית הזו ולהביא אותה לישורת הסופית. היו לו את העוצמה, את הכח הפוליטי, את היכולות. אך הוא בחר מסיבותיו שלו להפנות את האנרגיה לתחומים אחרים, להפשרת ההקפאה בשטחים למשל. מי שהפסיד והוא ממשיך לשלם את המחיר בכל קניה, הוא הצרכן.
אך גם בנט. הוא החמיץ את האפשרות להפוך לכחלון, כאשר הוא עוד מסוגל היה לשים את כחלון בצל. חבל.
