בית המשפט העליון דחה את בקשות רשות הערעור שהגישו יבואניות הבשר והמזון היבש מהגדולות בארץ, שביקשו להפריד את עלויות הכשרות מערך הטובין המיובאים: בשר ומוצרים אחרים, לצורך חישוב מסי ייבוא.
החלטת בית המשפט ניתנה במסגרת עתירתן של החברות "נטו", "מאסטרפוד" ו"מיה", אשר טענו כי אין לכלול את עלויות הכשרות הקשורות לבשר ושמן זית בערך הטובין לצורך חישוב מיסי יבוא וזאת בהסתמך על הסכמי גאט"ט (=הסכמי הסחר הבינלאומיים); העוסקים, בין היתר, בהערכת טובין.
בית המשפט העליון, כמו בתי המשפט השלום והמחוזי לפניו, קיבלו את עמדת רשות המסים – שיוצגה בתיק על ידי פרקליטות המדינה , לפיה הליכי הכשרות מהווים "בשר מבשרה" של העסקה הן במקרה הבשר והן במקרה של שמן זית, וכי "הכשרות היא ההופכת את המוצר למוצר הנמכר לתעודתו".
קרא עוד:
[postim]
השופטים רובינשטיין, פוגלמן וברון ציינו בהחלטה כי "הקונה את הבשר הכשר או את השמן הכשר משלם בעד תהליך הכשרות כחלק אינטגרלי מן העסקה, ואין עסקינן ב"כבש" או "בקבוק שמן" גרידא, שבנפרד מתלווה אליהם כביכול רכיב כשרות כ"לויין עצמאי".
"בכל הכבוד לטיעונים המעניינים ששמענו", כתבו השופטים בהחלטתם "עלינו לקרוא את לשון החוק כפשוטה". הוראת סעיף 132 לפקודת המכס הקובעת כי "ערך העסקה הוא מחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין" כוללת גם את עלויות הכשרות.
בקרב יבואני הבשר נרשמה התמרמרות רבה על פסק הדין הגורם להתייקרות הבשר המגיע לצרכנים, לאחר שעלות המס על הכשרות תגולגל אף היא אל כיסם.
