דברי ההספד:
"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", 'תמר' הוא אילן הגדל ומוציא פירות, 'ארז' הוא אילן גבוה מאוד אבל אינו מוציא פירות. שני הדברים יחד הם לכאורה סתירה זה לעומת זה, מי שרוצה להוציא פירות צריך להשפיל עצמו ואינו יכול לגדול גבוה מאוד, מי שרוצה להתעלות למעלה מפריע לעצמו על ידי זה, כיון שצריך להעמיד תלמידים ולהתעסק עמהם. אבל יכול פעם להיות מציאות של 'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה', מתי יכולים לקיים שניהם ביחד, כשמקיימים 'שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו', אז אפשר שיהיו דברים בשונה מן הטבע, שיכולים גם להעמיד תלמידים וגם להוציא פירות ולהתעלות מעלה.
איתא בגמ' (מועד קטן כ"ה): "כי נח נפשיה דרבי זירא, פתח עליה ההוא ספדנא, ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה". אנו עומדים כעת לפני המיטה וצריכים אנו לזכור, שהמנוח הוא נכד המאור הגדול רבי עקיבא איגר זכרונו לברכה, ה'חתם סופר' הקדוש זכרונו לברכה, רבן של ישראל ה'כתב סופר', נכד לרבי שמעון סופר זצ"ל מערלוי, ולכשעצמו גברא רבה, מורה מורינו הרב רבי יוחנן בן מורה מורינו הרב רבי משה סופר.
'ארץ שנער הרה וגדלה' – ערלוי שבהונגריה, 'ארץ צבי גידלה שעשועיה' – בארץ ישראל. לכאורה קשה, למה לא כתיב ש'ארץ צבי' בוכה. אלא התירוץ הוא, שהגמרא אומרת כלל 'וזרח השמש ובא השמש', כשעלי הכהן נפטר מן העולם, זרח אורו של שמואל הנביא. אי אפשר לומר 'ארץ צבי איבדה שעשועיה', ובפרט שהולך אדם גדול כל כך, שהשאיר אחריו כאלו בנים הגונים. כל אדם גדול יש לו את המהות המיוחדת שלו, שכאשר הולך מן העולם הכל הולך יחד עמו, 'אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה'.
גברא רבה – אדם גדול, רבי יוחנן בן רבי משה סופר, שעשה רבות למען היהדות, פעל רבות לתלמידיו ועשה רבות לכל יוצאי הונגריה ולכל ה'ערליכע אידן' בכל העולם, 'אוי נא לה אמרה רקת' וגו', מי שלחם מלחמת ה' בעמלק, מלחמת ה' מצד התנגדות דקדושה, 'אוי נא לה… כי אבדה כלי חמדתה'.
אנו צריכים רק לקוות ולבקש, שהקב"ה ירחם עלינו ועל כל ה'ערליכע אידן' בכל קצוות תבל בכלל וה'ערליכע אידן' בארץ ישראל בפרט, שנוכל לחזק עצמנו, ושנוכל ללכת בדרך ה' ובדרך המלך ללא שום מניעות. השי"ת יעזור שיקויים 'ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים במהרה בימינו' אמן.
לאחר אמירת מזמור ט"ז שבתהילים שאומרים לאחר סתימת הגולל, אמר מרן האדמו"ר שליט"א קדיש יתום.
