לחץ לחץ לחץ מה עושים?

בלי לחץ!
אם לחץ היה מים, הייתי טובעת. פשוט כך. גם הידע והניסיון הרב שלי בשחיה אולימפית לא היו מצילים אותי מהזרימה. זרימה? שיטפון. שיטפון? צונאמי. יש עוד מילים מתאימות? כנראה שכן אבל מי ימצא אותן בסחף הזה.
מה הלחץ? אני שומעת אותך שואלת. אז אפילו שאין לי דקה לנשום אני אענה.
מה הלחץ? זה הלחץ: בקושי משתלטת עם היומיום וה(אי) סדר שלו. ינוקתא זעירה שלא מסתפקת בשמיעה וראיה אלא רוצה להרגיש בחוש המישוש את אימה יולדתה. הלילות? אם לא היתה עלטה מוחשית בחוץ ושקט לא אופייני לבני-ברק בערב חג, ולולא העייפות היתה מטשטשת אה דעתי הייתי משתכנעת מיוצאי חלציי שעכשיו צהריים.
והלוואי שאפשר היה לנקות בלי לנקות. ככה. הוקוס פוקוס כזה. פסח עוד מעט, את יודעת? זה כל הלחץ. זה הכל.
טוב, בסדר. גם אני יודעת לדקלם את הטיפ העיקרי והקלישאתי ביותר – אל תנקי לפסח. רק תוציאי חמץ! מי חשב בכלל על יותר מזה? את יודעת מה זה "להוציא חמץ" אצלי?
להוציא חמץ זה להרים מיטות עם ג'ק כי בטוח איזה זאטוט מורעב אכל שם ביסלי בהיחבא . (אמרת שלא נסתובב לך בין הרגליים…)
להוציא חמץ זה לטפס על סולם כדי לוודא מעל ארונות המטבח ששום וופלה לא הוחבא שם לשנת בצורת. (החבאתי. שאף אחד לא יקח לי, טוב אמא?…)
להוציא חמץ זה להיתלות על הפלורוסנט כי המריבה האחרונה של התשב"רניקים שלי היתה על שקדי מרק. (הוא קבל 187 ואני רק 163. ספרתי!)
עכשיו את מבינה מה הלחץ?
תקשיבי לי טוב, חביבתי. כך האשה המאורגנת שבתוכי. אין לחץ. תצאי מהקופסא. תתחילי קודם כל מהמטבח. תגמרי אותו שיהיה פסחי לגמרי כולל הכל. תעברו לאכול בסלון.
את רצינית? איך עושים את זה? אני מתיישבת מול עצמי ומקשיבה.
יש לך דלת למטבח, נכון? אז מהיום רק לאמא יש כניסה למטבח.

ומה עם הנקיון של שאר הבית? שאלתי נדהמת.
כשהמטבח נקי – הראש רגוע ואפשר להכניס פסח.

אני אומרת לך, עם יד על הלב, אין כמו ההרגשה שהמטבח כבר פסחי והעיקר כבר מאחורייך.
ומה אוכלים כל הזמן הזה? בסוף הם יאכלו אותי, בני הבית…
מה אוכלים? הכל. חוץ מחמץ מבושל, כמובן. ארוחות מבושלות על גבי שולחן נורמלי (בסלון, כן?). זה עדיף מלאכול פיצה במדרגות או פיתה פלאפל בחצר. (יום אחד אנחנו נזמין פיצה בשביל החוויה, כי הילדים טוענים שכ-ו-ל-ם אוכלים פיצה בערב פסח. נו. נו. שיהיה.). אז את אומרת שהמטבח סגור ו…?
ואת מבשלת בו אוכל יומיום ולחג. זה רוגע אמיתי לדעת שלא חייבים להספיק הכל, מה שלא – נסגור ונמכור לגוי. וחוץ מזה שיש ברקע ריחות טעימים ומקפיא שמתמלא…
מהרגע שגמרת את המטבח את עוברת לחדרים, ברוגע ובשלווה, כל מדף שהספקת, רווח נקי, לא הספקת? שימי פתק גדול "מכור לגוי" ושלום על ישראל. תעשי מה שתספיקי, ותספיקי הרבה!
ועוד ענין חשוב, כך אני לעצמי, אם לומדים הלכות חמץ, חוסכים המון זמן!
אין שום סיבה להשרות סירים במים, בזמן שאין צורך לנקות את הסירים. את מכניסה אותם לארון כשחתיכות לחם מודבקות עליהם? שומן שרוף הוא לא חמץ גם אם השוויגער תזדעזע כשתשמע אותך אומרת את זה. וכמובן אין שום טעם להוציא את הידיות. קירות? הם לא חמץ! ולכן אין צורך לעבוד ולשפשף אותם במשך כמה ימים, או לחילופין לצבוע את כל הבית כי אולי מישהו הדביק ביסקויטים על הקירות. אנחנו לא מנקים ארונות עליונים, וגם לא מנקים משקופים, קירות ונברשות. בנקיון לפסח מוציאים את החמץ 'עד מקום שהיד מגעת', ובשביל זה באמת מספיק כמה ימים. נקיון אביב הוא נפלא, אבל לא מתאים לכל מצב.
ואז אני אומרת בקול גבוה: יום אחד לפני בדיקת חמץ אנחנו נצא לטיול עם כל החמץ האחרון לחיסול סופי בחוץ.
והילדים שלי בטוח יכריזו שערב פסח הוא הזמן הכי-הכי כיף בשנה!
קראתי לא מזמן משהו יפה מאישה חכמה:
כולם מאחלים פסח כשר ושמח.
רק מה? פסח כשר- יהיה בעז"ה בכל בתי ישראל ההולכים בדרך ה'.
פסח שמח? זה האיחול שצריך באמת לאחל . כי פסח שמח לא לכולם יש… וגם בשביל לשמוח צריך כוח!!!
אז שיהיה פסח כשר ושמח – בלב שמח!
Photo by Chen Leopold / Flash 90.