הייתי שם במצרים. הועבדתי בפרך ועוניתי. לא שיניתי שמי ולבושי וציפיתי לגאולה. חזיתי במכות הנוחתות על ראש מצרים. קשרתי שה למיטה ויצאתי ממצרים, סלי על כתפי.
רוצה גם? הנה טעימה מן הספר הנדיר והמופלא "קורמו – מסע הגאולה":
העגלה טעונה היתה בארבעים תינוקות לערך, רובם מתחת לגיל שנה. חלקם צווחו ובכו בלא הפוגות, והחלק האחר התעייף מרוב בכי ורעב, ורק הביט קדימה בעיניים גדולות ומלאות אימה.
"לאן הובילו את הילדים בעגלה?" התפרצה אפזי בתמיהה.
"פרעה הגדול סובל משחין, ולדברי הרופאים, התרופה היחידה למחלותו תהא מרחץ של דם אדם טרי פעמיים ביממה. כדי לספק כמות גדולה כזו של דם דרושים מאות ילדים ליום… חיילי המלך עוברים בכפרי העברים ואוספים את ילדיהם… ופרעה מתרחץ בדמם…"
###
מאות עברים התרוצצו ומשא עצום של לבנים על גביהם… היום נטה לערוב… אחד הנוגשים ניגש אך העגלה והניף מתוכה תינוק חסר ישע… דוחק את הילד הרך בין הטיט והאבנים… תינוק אחד הונח באכזריות בחיק אביו, שהוכרח לבנותו במו ידיו לתוך הבנין, לקול צחוקם של המצרים. בכיותיהם הנואשות של הפעוטות המטויחים בטיט נמהלו באנחותיהם שוברות הלב של אבותיהם…
###
יסכה הרימה את אחד הגרזנים והחלה להכות בעץ הראשון. הך! הך!… אימצה את כל כוחותיה והכתה שוב ושוב בגזע הרחב. היא שיוועה למים. עבודה מאמצת כל כך, אף גברים חסונים מתקשים היו לגומרה במהירות שהן נדרשות אליה, והן בסך הכל קבוצת נשים חלושות.
###
זעמו של המלך גאה בו למראה שני העברים שעמדו זקופים בפני פרעה והכריזו בקול מלא ביטחון: "כך דורש האלוקים: שלח מהר את בני עמי ויעבדוני במדבר!"
… ככל שנקפו הדקות גבר הצימאון בקרב הקהל. אנשים הסתובבו סביב עצמם והתייסרו בצמא. אחדים לא שלטו בעצמם והתקרבו אל גדת הנילוס כמהופנטים, התכופפו לעבר האדום המצחין ושאבוהו…
"את המים!" צרח השודד. הבריון חטף את כלי הזכוכית… "רימית אותי!" הוא זרק את כלי הזכוכית אל הארץ בזעם, וזה התנפץ לרסיסים, משאיר על המדבר היבשה שלולית אדומה וסמיכה…
###
צרחה חדה, מצמררת ומקפיאת דם קרה לפתע את הדממה. הדיה התפשטו כגלים בכל רחבי הממלכה וביעתו את מצרים… המוות דפק בכל דלת. ברגע אחד נתקפו הבכורים בכל פינה ברחבי הארץ הגדולה בייסורי שאול. לא היה בכור שחמק מן המוות.
האדמה הזדעזעה בשנית ומאות פסילי אבן ענקיים התנפצו מעצמם והפכון לאבני חצץ קטנות…
גם מארמון המלוכה עלו זעקות האבל. בהבנה של רגע נתקף המלך בפחד משתק: גם הוא עצמו, בכור הינו…
סוף דבר:
רבבות אנשים זרמו כנהר שאינו פוסק בין שעריה האימתניים של מצרים, ובפיותיהם שירת הודאה לאביהם הכל יכול שבשמיים… הבריאה כולה נעצה את עיניה במחזה הנפלא וחרטה אותו בדברי ימיה לזכרון עולם. מאורעי אותו היום יזכרו לדורי דורות, יעברו יבשות ויצלחו ימים, יסופרו עוד אלפי שנים לאחר מכן בפי צאצאיהם של אותם עבדים משוחררים באותה התרגשות ובאותה התלהבות כמו ביום בו קרו…
###
הקטעים הנ"ל צוטטו (באישור ההו"ל) מתוך ספר נפלא הנקרא "קורמו – מסע הגאולה" ההופך את הסיפור ההיסטורי של גאולת מצרים לסיפור חי, מרגש ומוחשי.
הדרמה המפעימה והמרגשת כמו זו המתוארת בספר, נותנת את האפשרות והזכות לחוות את הדברים באופן אישי וקרוב, ו"לזכור" את הדברים כזכרון חווייתי.
לפי מיטב הבחנתי עדין לא קם כמותו. אנו חיים בדור מרוחק מאבותינו הקדושים, ומלאכת ההמחשה בגדר "והשבות אל לבבך" קשה עד בלתי מציאותית כמעט. והחיבור הנפלא הזה הוא לדעתי ספר חובה לכל אחד, בכל גיל ובכל זמן, כשלפני פסח הוא הופך להיות ממש צורך חיוני.
אחרי קריאה של הספר נכנסים אחרת לחג, ממש כדברי ההקדמה לספר. "כאילו הוא יצא ממצרים".
הכתיבה הרהוטה תוך שמירה על הסגנון הקדום, העלילה המשולבת וכמובן כמובן המקורות המעידים על מהימנות היצירה הנפלאה הזאת.
קראתי אותו לאחרונה והרגשתי צורך לשתף אותך.
אז אם לא היית שם ואת רוצה גם לצאת, אז מוזמנת להצטרף לקורמו במסע הגאולה.
