השקשוקה היא רק סמל.

בפעם הבא הוא הכין את השקשוקה. ועיניה התעגלו. "זו שקשוקה? בלע"ז!" הלצה ורצינות שזורים. "זה טעים, לחלוטין" כך האישה. "אבל זו לא שקשוקה". הרי, בסופו של דבר, לא מדובר בהשקפה, לא הלכות, לא דרכים בחינוך ילדים. אלא בסך הכל הפיצ'יפקעס של החיים...

היא מכניסה את שקית החלב באופן ישר אל תוך הקנקן,

היא מקלפת ירקות לתוך שקית שעל השיש ואח"כ לפח.

היא שוטפת רצפה רק אחרי שחדר מסודר לגמרי.

אז מה הבעיה?

שבעלה עושה בדיוק הפוך…

 

כולנו יודעים, שגם אם באנו מאותו מגזר, זרם ועדה, הבתים בהם גדלנו שונים לחלוטין באופיים. בהתנהלותם ובדרך חשיבתם. וטוב שכך.

בטח גם את גילית לאורך השנים דברים קטנטנים, פיצפונים ממש, בהם את עושה אחרת מהשותף לחיים.

לפעמים זה מעורר ויכוח או יוצר חילוקי דעות ולפעמים זה סתם מגוון את החיים.

הרי, בסופו של דבר, לא מדובר בהשקפה, לא הלכות, לא דרכים בחינוך ילדים. אלא בסך הכל הפיצ'יפקעס של החיים…

דוגמאת? בבקשה.

הוא נלחץ פתאום, לא משנה ממה, וקמץ ידו לאגרוף. אגודלו נסתרת בתוך אצבעותיו. והיא התחייכה.

"מה מצחיק?" הוא תהה והיא הראתה לו את אגרופה. אגודלה גלויה, סוככת על אצבעותיה.

(תאגרפי את כף ידך, יקל עלייך להבין את ההסבר)

בפעם אחרת בקשו לספור דבר מה. והוא, כבר למד, שם לב שכשהוא סופר באצבעותיו, בתחילה ידו פתוחה ו'חמש' אגרוף. והיא, בתחילה אגרוף וב'חמש' פתוחה.

(שובב, תספרי בעזרת אצבעותייך…)

בוקר. ממהרים. עוגיה. כוס קפה. היא עם הסכין מנסה לפתוח את שקית החלב, בתנועות חיתוך מראש השפיץ כלפי מטה. "את עובדת קשה לחינם." הסכין כבר בידו ו- הופ! חיתוך מלמטה ללמעלה לוקח הרבה פחות זמן…

הוא אף פעם לא הבין איך הסוכר בקופסא מנוקד ומעוטר בגרגרי הקפה. באחת הפעמים הראשונות בהן חזה בדרך הכנת הרעיה קפה, הבין גם הבין. היא, כדרך העולם, שמה קודם כפית קפה ואח"כ, עם אותה כפית את הסוכר. נו, ומה לעשות כמעט תמיד נדבקים לכפית כמה גרגרי קפה סוררים שמחליטים להיפרד ממנה בדיוק בתוך הסוכר? הוא, כדרך אימו, הפדנטית, שם קודם כפית סוכר ורק אח"כ קפה. וחסל סדר סוכר חום…

כן. כן. ברור שאפשר לשים כפיות בקופסאות הסוכר והקפה. הבעיה היא שאני אף פעם לא זוכרת שיש שם כפית ותאונת כפיות, בבוקר לחוץ היא תרחיש מיותר… עדיף סוכר חום…

ואי אפשר בלי הדיון על הוצאת זיתים מקופסת השימורים. אבל למה נדבר. רחלי כבר ציירה.

זיתים

ימים ספורים אחרי החתונה, מתנצלת האישה שהארוחה עוד לא מוכנה כי היא זקוקה לעזרת בפתיחת קופסת שימורי התירס. פותחן השימורים הקטנטן והפשוט, שעולה 80 אגורות, נח מבויש על השיש. "ככה זה, מאז ילדותי. תמיד מי שהתנדב לפתוח בעבורי, צחק עלי 'מה תעשי כשתתחתני?'… "

למחרת, מתנה! פותחן משוכלל. שמניחים אותו על הקופסא ומסובבים ובא לציון גואל.

ולסיום –

ארוחת ערב של זוג צעיר, עדיין נרגש. מה להכין? הצצה במקרר. יש עגבניות. יש ביצים. גם חצי כיכר לחם. שקשוקה!

"מתאים?" היא מבררת ומקבלת אישור. ויצאו השניים לדרך. הוא לכוללו והיא למטבחה.

ונפגשו שוב סמוך לשולחן הקטן. ועיניו מתעגלות: "הלזו שקשוקה יקרא?" הוא תמה, ספק בהלצה, ספק ברצינות.

"זה טעים, לגמרי" כך האיש. "אבל זו לא שקשוקה."

בפעם הבא הוא הכין את השקשוקה. ועיניה התעגלו. "זו שקשוקה? בלע"ז!" הלצה ורצינות שזורים.

"זה טעים, לחלוטין" כך האישה. "אבל זו לא שקשוקה".

אז גם בימים של שגרת עבודה, אם רק תרצי להתבונן סביב, תגלי עוד המון גוונים הצובעים את תמונת החיים והופכים אותה לנדירה ביופיה ולמאתגרת…

ואי אפשר בלי – מתכון (או שניים) לשקשוקה… לחצי כאן.

הכתבות המעניינות ביותר

0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
2 תגובות
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

תקשיבי, את כותבת יפה. הצחקתני.

נהניתי עד הגג!
גם אני וגם בעלי, אם את רוצה עוד דוגמאות יש לנו בשפע
דרך אגב: את השקשוקה אנחנו מכינים לא כמוך ולא כמו בעלך ………………….

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו