עשרות צובאים על פתחי האוטובוסים, גם אני נדחק בניהם, פני כולם מועדות לחגוג בהילולתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע באתרא קדישא מירון.
שנים רבות שאני עולה יחד עם ההמונים למירון. אולם הפעם חזרתי עם תבונות חדשות מהמתרחש על ההר. מה גרם לזה?
בעודי ממהר לעבר תחנת המוצא של האוטובוסים מירונה, אני שם-לב ליהודי גלוי-ראש, העומד ומתבונן (אולי יותר נכון, בוהה) בנוסעים הרבים שממהרים לעבר האוטובוסים. משהבחין בי ומבטנו הצטלבו, הוא מסמן כי בפיו משהו לומר לי.
למרות חזותו המנוכרת בסביבה בה נמצא, הוא מתגלה כאחד שמעוניין לשמוע ולא כפי שהיה נראה לי תחילה. כשהשבתי לו לאן פני הממהרים מועדות, הוא התקשה להבין מה גורם למאות אלפי אנשים לעזוב את הלימודים, את העבודה ואת שאר העיסוקים ולפנות יום שלם כדי להשתתף "בחגיגה הזאת" כפי שהגדיר זאת.
"זה האווירה, הקדושה והשמחה הרבה שיש שם. זה לא ניתן לתיאור". עניתי ומיהרתי להמשיך לדרכי. אולם ניכר היה על פני האיש כי לא נענה.
כאחד שמגדיר עצמי מאוד "פטריוטי", ותמיד חשוב לי להסביר, הפריע לי כי לא השבתי לו כראוי. והאמת שלא היית לי תשובה טובה יותר… עם מחשבה זו עליתי על האוטובוס. וגם ירדתי ממנה. האיש והשאלה ליוו אותי לאורך כל הדרך.
אני עולה את ההר. השלט "דרך מהדרין" מזכיר לי את הידיעות על כך שנשות-הכותל הודיעו כי יגיעו לעורר כאן פרובוקציות. ואני תועה אם הם היו באים לכאן. מישהו היה מתייחס אליהם?? זהו טריטוריה של יראי ה'. מי היה שם ליבו אליהם?? יאמרו מה שיאמרו ויאמר היועץ המשפטי מה שיאמר. כאן הציבור הוא זה שבוחר לקדש ולטהר עצמו, ואף גורם לא יוכל לו.
ככל שאני מתקדם אני מנסה לנער עצמי מהמחשבות אך השאלה שנשאלתי בתחילת היום עדיין מהדהדת בראשי. ניסיתי לגייס את החתן היתום העומד להינשא שחבריו נחלצו למענו ואת אוהלי החלוקות השונים, אך שום ח"י רוטל לא מצליח לחבר אותי אל ההר ואל המעמד. אני עדיין מחפש מענה לשאלה.
אני פונה אל חצר המערה, תוך כדי שמישהו טוחב לידי פתק עם שמות לתפילה. אני משתחל עם זרם האנשים אל "החצר" ונסחף לריקוד במעגלי האדם. תוך כדי ריקוד פשטה עלי "האווירה, הקדושה והשמחה הרבה שיש שם"… זו "שלא ניתנת לתיאור"…
ידי משולבות בידיהם של אנשים שמעולם לא פגשתי קודם. מימיני יהודי מעדות המזרח, משמאלי מתנחל עם כיפה גדולה, מלפני צַ'אלמֶער שנושא על כתפיו את בנו הקט שזה עתה גזזו לו את שערות ראשו.
והנה בידי התשובה. כאן בראש ההר שוררת האחדות. רבבות אלפי ישראל נמצאים כאן כאיש אחד ובלב אחד. אין יהודי שלא רוצה לטעום טעם זה. זה הגורם לאותם רבבות להותיר את כל עיסוקיהם בצד ולעלות מירונה.
תוך כדי ריקוד אני מנסה להתקדם לעבר "המערה". מישהו דוחף אותי בחוזקה. בטעות. אבל זו הייתה דחיפה. אני שם לב שאני ממש לא כועס עליו, אני אולי די נהנה מזה. כאן אין היררכיות. אני מיד סולח… וממשיך פנימה להעתיר ולשפוך שיח לישועת הכלל והפרט.
מי כעמך ישראל.
סאיז שטארק!
יפה
מתאים במיוחד לימי הספירה
איפה עוד טורים כאלו???