ניקולא סרקוזי שכיהן בחמש השנים האחרונות כנשיא צרפת הודח בבחירות השבוע ובמקומו נבחר פרנסואה הולנד. כמי שבקי היטב במתרחש ביהדות צרפת, האם סרקוזי היה טוב או רע ליהודים?
הגר"נ קאהן: כמו כל בן אדם שיש בו איזה שהוא צד יהדות (בגלל הסבא ההונגרי…), הוא התנהג לפעמים טוב ליהודים, אבל הוא גם היה מסוגל ללכת נגד, כדי להוכיח שהוא לא נגוע בזה, להראות שהוא יותר מלך מהמלך עצמו, כפי הפתגם הצרפתי.
במערכת הבחירות ניכר היה חששם הגדול של יהודי צרפת מאפשרות בחירתו של הולנד. האם החשש הזה אכן היה מוצדק?
הגר"נ קאהן: ברור מאד. בחיים היומיומיים של כל יהודי, העובדה שהשמאל שולט, גורם לשלטון להיות יותר פתוח לערבים ולשאר העמים, כי השמאל מזמן נטל על עצמו להגן על הערבים בכלל, ועל הפלסטינאים בפרט, שהפכו להיות כביכול "ילד מסכן" שיפי הנפש השמאלנים מייפים את עוולותיהם בכל מיני מילים — בין השאר, נגד "עושקיהם היהודים"… לכן הערבים כעת ירימו ראש, ויש בזה סכנה מוחשית ממש. כבר עכשיו, תחת שלטון הימין, היו אזורים שלמים בשליטה ערבית שהשוטרים לא העיזו להיכנס אליהם. כעת, יש לחשוש שאזורים אלו יתרחבו.
בפן הממסדי – בתי הספר היהודים קבלו מהימין מימון די גדול. כמובן בתנאים מסוימים, אבל קבלו. חרף העובדה שיש הפרדה בין הדת למדינה. כנראה שהגישה שלהם הייתה שסוף כל סוף, בתי הספר הפרטים עושים את מלאכת השלטון בחינוך, לכן השלטון מוכן לעזור. אבל עבור השמאל, גישה כזו פסולה: מדובר בבתי ספר דתיים (נוצרים ויהודים, להבדיל), שיתקשו יותר להמשיך להתקיים. מזאת מנהלי בתי ספר חוששים, אחרי שכבר סבלו לאחרונה עם עיריית פריז, שהיא תחת שלטון השמאל כבר כמה שנים.
באילו נושאים אכן קיים חשש משינוי הקו שהיה נהוג עד כה כלפי יהודי צרפת?
הגר"נ קאהן: יש להוסיף גם את הפן הבינלאומי. בנוגע לישראל במאבקה עם הפלשתינאים, יהיה לערבים גב הרבה יותר חזק מצד השלטון הצרפתי, שבצורה רשמית יהיה יותר קרוב אליהם. יש אומנם לציין שלא צריך להגיע לשינוי הנוכחי כדי להגיע לחשש כזה: גם עד עכשיו משרד החוץ הצרפתי היה ידוע כאנטי-ישראלי האנטישמיות חוצה גבולות ומחנות…
בכל הקשור להיבט האנטישמי והמוסלמי בצרפת. האם יש חשש מוצדק מהתגברות האנטישמיות והמוסלמיות בצרפת, בעיקר לאור התופעות החמורות שראינו לאחר הפיגוע הנורא בטולוז?
הגר"נ קאהן: המשטרה והשלטון כבר היום מפחדים מהערבים, בפרט בפרוורי העיירות הגדולות. הערבים לא מחפשים להיטמע בין הצרפתים, אלא להישאר כמות שהם, עם תרבותם ומנהגיהם, ולכבוש חזרה את צרפת. הם נדחפו אמנם בשנת 732 למניינם מצרפת, אבל עיין ברבנו בחיי שאומר שזה הטבע של ישמעאל; הם גם חיכו בסבלנות שהייעוד של ישמעאל יתקיים, וזה לקח כ-2500 שנה שחלפו בין ישמעאל למוחמד… כעת ברור ללא ספק שהם ירימו ראש, ושהסכנה של מעשים קשים תגבר, השם ירחם.
ככלל, האם לדעתכם עדיף שיהודי צרפת יעלו לארץ או שישארו שם?
הגר"נ קאהן: אין שום ספק שזו שאלה שצריכים לשאול את גדולי התורה, אבל כל זה קורה בזמן שגם המצב בארץ לא פשוט. כולנו תקווה שבארץ הקודש המוסדות יוכלו להמשיך לתפקד, אבל אי אפשר כעת להגיד שהדבר ילך בקלות. וגם מבחינת ביטחון אישי, אפילו אם אפשר לומר שיש רגיעה מסוימת, מי יודע מה ילד יום. לכן נראה לי שסדנא דארעא חד הוא, ובכל מקום בעולם אנחנו זקוקים לסיעת דשמיא. ולזה הרי יש רק עצה אחת… ממך אליך אברח.
