דוח מיוחד שערך המכון החרדי למחקרי מדיניות מספק לראשונה קובץ מאוגד עם נתונים אקטואליים ואותנטיים על הקהילה החרדית, החושפים עוד טפח במצוקת הקהילה. במקביל, הוציאו גם המכון הישראלי לדמוקרטיה ומכון ירושלים לחקר ישראל את "שנתון החברה החרדית בישראל", שמנתח בין היתר את מצוקת הדיור במגזר.
הדו"ח, שפורסם היום בעיתון הכלכלי גלובס, מגלה כי בעוד חרדים מוציאים 3,607 שקל על דיור בחודש ממוצע, הרי שבציבור הכללי ההוצאה החודשית הממוצעת על דיור עומדת על 3,932 שקל. אולם, באופן יחסי, מתוך סך ההוצאות הכלליות של משק הבית, סכום זה מהווה אחוז גבוה יותר של הוצאה על דיור (29% מול 25%), בשל העובדה הפשוטה שההוצאות החודשיות נמוכות בהרבה אצל משקי הבית החרדים לעומת משקי הבית בציבור הכללי: 12,511 שקל לעומת 15,638 שקל בהתאמה.
"אצל החרדים", מסבירים במכון החרדי למחקרי מדיניות, "מתעצבת המגמה של חזקת בעלות על דירה גם מהסדרי הנישואין ורכישת דירות לזוג הצעיר. זאת לצד פעילות קהילתית המעודדת בעלות על דירות". בסופו של דבר, למרות שמשק בית חרדי מכניס פחות ממשק בית שאינו חרדי הרי ששיעור בעלי הדירות דומה (כ-75%).
מחירי הדירות התייקרו משמעותית
בשנת 2013, כך לפי השנתון של המכון הישראלי לדמוקרטיה ומכון ירושלים, עמד מחירה הממוצע של דירה בחמשת היישובים החרדיים הבולטים – בני ברק, אלעד, בית שמש, מודיעין עילית (קרית ספר) וביתר עילית – בין 1.023 מיליון שקל (מודיעין עילית) ל-1.209 מיליון שקל (בני ברק). המחירים הללו נמוכים מעט מהממוצע של דירה בישראל, שעמד באותה שנה על 1.26 מיליון שקל.
בשנת 2008, ערב נסיקת המחירים הגדולה, עמד מחירה הממוצע של דירה לציבור החרדי על 595 אלף שקל במודיעין עילית ועד ל-792 אלף שקל בבית שמש. המחיר הממוצע לדירה בישראל באותה עת עמד על 832 אלף שקל. בשורה התחתונה, הנה לכם מצוקת הדיור באוכלוסיה החרדית במספרים: בישראל כולה עלו מחירי הדיור בקצב שנתי ממוצע של 8.4%, ואילו במודיעין עילית ובביתר עילית, שתי "ברירות המחדל" הקלאסיות של הציבור החרדי בעשורים האחרונים, עלו המחירים בשיעור שנתי דו-ספרתי – 12% בביתר עילית ו-11% במודיעין עילית.
דירות קטנות וצפופות
מהנתונים עולה עוד כי שיעור הגרים בדירה בבעלותם קרוב אף הוא לנתונים מהציבור הכללי. 69% מן החרדים גרים בדירה בבעלותם, לעומת 70% מהיהודים הלא חרדים.
אבל אולי ההגדרה של "דירת מגורים" מטעה מעט. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי מרבית האוכלוסייה החרדית (66%) מתגוררת בדירות בנות 2 עד 4 חדרים, בעוד בקרב האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית נמצא כי רובה (67%) מתגוררת בדירות בנות 3.5 חדרים ומעלה. עוד על פי הנתונים, רק 26% מהמגזר החרדי מתגוררים בדירות 4.5 חרדים ומעלה – לעומת 35% במגזר הכללי. שיעור המתגוררים בדירות קטנות בנות 2 חדרים לכל היותר דומה בשני המגזרים ועומד 8% במגזר החרדי ו-9% במגזר הכללי.
במסגרת הדוח של המכון החרדי למחקרי מדיניות נעשתה גם בחינה של נתונים הנוגעים למספר הנפשות הממוצע לחדר. על פי נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2014 עולה, כי 24% מהמגזר החרדי מדווחים על מגורים בצפיפות גבוהה של שתי נפשות ומעלה בחדר, לעומת 2% בלבד בציבור הכללי. הנתון הגבוה ביותר בציבור הכללי דווח בקטגוריה של 0-1 נפשות לחדר, עליו דווחו 57%. בציבור החרדי לעומת זאת רק 20% דיווחו על רמת מגורים שכזו.
"לקובעי המדיניות יש ענין מיוחד להכיר את הנתונים הנוגעים לפרמטרים מרחביים של דיור בקהילה החרדית, כמו גם לנתונים המתייחסים אל קטגוריות אוניברסליות כמו גודל דירה, צפיפות והעדפות דיור", מדגיש אלי פלאי, יו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות. "הנתונים האלה מתווספים לעבודת המחקר שהכנו עבור משרד השיכון שעסקה במיפוי הצרכים הנדל"ניים של הקהילה החרדית בראייה ארוכת טווח. מאחר שהצורך ביחידות דיור בחברה החרדית מתעורר בעיקר עם נישואי זוג צעיר, צפי דמוגרפי של שכבות גיל רלוונטיות סייע לחישוב האומדן של הצרכים העתידיים של החברה החרדית. לצורך תכנון אסטרטגי המיטיב עם צרכי האוכלוסייה החרדית כמו גם כלל האוכלוסייה בישראל, דרושה, על פי המלצות המסמך המשותף, עבודה מערכתית ושיטתית, קביעת יעדים, פתרון משפטי וקשר מתמיד בין נציגי משרדי הממשלה לנציגים החרדים".
