צוֹם גְּדַלְיָה (גם צוֹם גְּדַלְיָהוּ), הוא יום צום החל בחודש תשרי, יום לאחר ראש השנה (אם חל ביום שבת, הצום נדחה ליום המחרת). צום גדליה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון.
תענית זו נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו היווה באופן סופי את חורבן היישוב היהודי בימי בית ראשון.
זמני כניסת ויציאת צום גדליה.
הצום נכנס בכל הארץ בליל רביעי ג' תשרי בשעה 5:07 לפנות בוקר
זמן מוצאי הצום:
בני ברק וגוש דן – 18:38
ירושלים – 18:41
חיפה – 18:39
באר שבע והנגב – 18:41
— לרבינו תם: 19:33 —
דינים והלכות הנחוצים לצום:
– צום גדליה נחשב מהצומות 'הקלים'. אי לכך, חולה שאין בו סכנה, זקן, קטן, מעוברת, מניקה וי"א אף אשה בתוך שנתיים לאחר הלידה – פטורים מלצום. כמו כן, מנהג ירושלים לפטור את כל הנשים מכלל הצומות הקלים – בהם צום גדליה.
– הצום מותר במלאכה, רחיצה, שמיעת מוזיקה וכן כל כיו"ב. ויש שנהגו להחמיר.
– אדם בריא שמתענה, אך עליו לבלוע גלולות וכדורים נגד מיחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלוע התרופה בלי מים, כל שאין בה טעם ערב לחיך. וכן מותר לשתות תרופות שאין החיך נהנה מהם. אבל אם החיך נהנה מהם אין להתיר. אולם במקום חולי פנימי אין להחמיר.
– המתענה תענית צבור צריך לומר 'עננו', בין בשחרית בין במנחה, באמצע ברכת שומע תפלה – ולא בברכת גואל ישראל (שם אומר רק החזן בחזרת הש"צ).
– בתעניות ציבור קוראים בתורה בשחרית ומנחה, בעניין כפרת חטא העגל. לרמוז שכמו שכיפר ה' על חטא העגל ונתן לנו לוחות אחרונים, כך יכפר על חטאינו ויבנה בית המקדש במהרה בימינו. קוראים את קריאת התענית רק כשיש שם לפחות ששה מתענים, אבל אם אין ששה, אין קוראים את קריאת התענית. אין להעלות לתורה לקריאת התענית אדם שאינו מתענה. בדיעבד אם קראו לתורה למי שאינו מתענה, והוא מתבייש לומר שאינו מתענה, רשאי לעלות.
– מפטירים במנחה "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה). אולם מנהג רוב הספרדים שלא להפטיר. ואע"פ כן אם קראו לספרדי לעלות שלישי במקום שנוהגים לקרוא הפטרה, יעלה ויקרא אח"כ את ההפטרה עם ברכות.
– אם מתפללים מנחה בשעת נעילה (סמוך לשקיעה) הכהנים נושאים כפיים. אבל אם מתפללים מנחה מוקדם יותר, כיוון שתפילת מנחה אינה בזמן המיוחד לנעילה, לא ישאו הכהנים את כפיהם, וגם החזן לא יאמר "אלוהינו ואלוהי אבותינו" שנוהגים לומר כשאין כהנים.
– כהן שאינו מתענה לא יעלה לדוכן. ואם אין שם כהן אחר, יש אומרים שלא יעלה. ויש אומרים שיעלה, ולא זו בלבד, אלא אפילו אם אין שם שני כהנים בלעדיו, יעלה. ואם אין שם ששה מתענים, גם כהן שמתענה לא יעלה לדוכן במנחה.
– מי ששכח ובירך ביום התענית על דבר מאכל, או משקה, יטעם ממנו משהו כדי שגרונו יהנה. שאם לא יטעם יעבור על איסור ברכה לבטלה, וימשיך בתעניתו ויאמר עננו, שטעימה מועטת מאד אין עליה תורת אכילה.
– מי ששכח ואכל בתענית צבור, ונזכר לאחר מכן, צריך להמשיך תעניתו. ואם נזכר לפני שאכל כזית [27 גרם] והפסיק מיד, יכול לומר עננו בתפלת המנחה, אבל אם אכל כזית אף על פי שהשלים תעניתו אינו אומר עננו בתפלת מנחה.
על הצום
צום גדליה חל בג' בתשרי, יום לאחר ראש השנה, אלא אם כן ג' תשרי חל בשבת אז נדחה הצום לד' בתשרי.
צום זה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים בחורבן בית המקדש הראשון, והוא מתקשר לתקופה שלאחר חורבנו.
צום זה נקרא גם בשם צום השביעי – "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים"
(זכריה ז' ה; ח' י"ט).
הסיבה לצום גדליה
צוֹם גְּדַלְיָה (שנקרא צוֹם גְּדַלְיָהוּ) הוא יום צום שחל ב-ג' בתשרי, יום לאחר ראש השנה (אם ג' בתשרי חל ביום שבת הצום נדחה ליום המחרת, ד' בתשרי כמו השנה תשע"ד).
תענית זו נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו היווה באופן סופי את חורבן היישוב היהודי בימי בית ראשון.
לצפיה בשיעור מרתק מהמרצה הרב עמנואל מזרחי – על גדליה בן אחיקם:
מדוע הפך יום זה ליום אבל וצום?
רציחות רבות היו בהיסטוריה של עם ישראל, אם כן מדוע נבחר דווקא יום זה כיום צום?
ניתן להשיב על כך במספר סיבות:
1. רצח זה גרם לחיסולה הסופי של מלכות בית יהודה.
2. רצח זה בוצע על רקע האסון הנורא של חורבן הבית.
3.מדובר ברצח של יהודי בידי יהודי.
4. החורבן שקדם למעשה היה עונש קולקטיבי וכאן מדובר בדין שלקח היחיד. המעשה הוא מעשה אישי.
5. יש להניח כי ההלם אחרי החורבן היה כל כך עמוק שמכה זו הגבירה את תחושת "האין תקומה " ולכן יש לקרוא ליום של צום ותענית.
6. יום זה נקבע כיום צום כשם שיום החורבן נקבע כיום צום, ללמדנו ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו, וגם מכיוון שמיתתו של גדליה, שהיה עמוד התווך של היהודים שנותרו בארץ, גרמה להתפזרותם ולהבאת החורבן לסיומו.
