היחס המחפיר לקשישים: הגיע הזמן ליד קשה / שלומי פרידמן

נכון לשנה זו חיים בישראל כ-189 אלף ניצולי שואה, מתוכם כ-30% חיים מתחת לקו העוני. כמעט מחציתם מרגישים בודדים ומאמינים שלא יזכרו אותם אחרי לכתם. 73% סובלים מבעיות בריאות. בדו"ח הקרן לרווחת נפגעי השואה מצאו כי יותר ניצולים נאלצו לוותר השנה על מוצרי מזון, תרופות או טיפול רפואי. בקרב ארבעה מכל 10 ניצולים, היחס בין ההכנסות להוצאות אינו מאפשר להם לחיות בכבוד. עוד עולה מהדו"ח כי 27% מהניצולים ציינו שלא הייתה להם אפשרות לחמם את ביתם בחורף האחרון. אחד מכל חמישה מרגיש לא בטוח בביתו, נתון דומה נרשם גם בקרב ניצולים שציינו כי הם סובלים מקשיים בירוקרטיים.

בין אירן לחמאס, בין סגירת התאגיד לפרובוקציה חדשה של רגב/חזן, לממשלה אין רגע אחד שבו לוקחים פסק זמן וחושבים על הקשישים. אלה שבנו את המדינה, ועכשיו היחס אליהם מחפיר מתמיד. התמונות מתחקיר ערוץ 2 בבית האבות בחיפה רק מעידות על היחס שלנו לקשישים של 2017.

באשר לניצלולי השואה, אם פעם כל הפיצויים היו הולכים לקיבוצים היום הם פשוט נשארים בקופה קטנה של המדינה וממתינים שמישהו יגיד למנחם גרוס ניצול וורשא שיש לו זכויות.

וכאשר יומיים אחרי הכתבה בתי אבות בארץ נדרשו לחתום על הסכם סודיות שמונע מהם לדבר על המתרחש במקום עבודתם, וביקורות הפתע כבר מזמן לא פתע, ויש מי שמדליף לבתי אבות על המתרחש, ומסתבר שכתבות כאלה שמתפרסמות מדי פעם לא מרתיעות איש – המסקנה המצערת היא שעד שמישהו לא יישב בכלא ולא יזכה לראות אור יום האכזריות הזו לא תפסק.

ועד שהעם יתעורר נשאר עם מילותיה האלמותיות של ניצולת השואה דורה רוט, שדיברה בועדת העבודה והרווחה בכנסת וזעקה את זעקת הניצולים בארץ. ובמובן מסוים את זעקת הקשישים: "לראות ניצול שואה שאין לו חימום בחורף, שאין לו כסף לאוכל, זו הבושה שלכם, בבית הזה, זו הבושה… אני הייתי רעבה שש שנים. מה עשיתם עם הכסף???".

הדרישה מחברי הכנסת היא שבין חזן לטראמפ ובין חוק התאגיד למשפט אזריה קחו חמש דקות ופשוט תזכרו. תזכרו בזעקת דורית רוט ותזכרו בזעקה של הניצולים והקשישים שעדיין חיים בתוכנו.

בעקבות תיעוד מזעזע: ליצמן החליט ליזום החמרת פיקוח על המוסדות הסיעודיים