מתחת לרדאר, וללא הודעות רשמיות או חגיגיות, גז טבעי מישראל החל לזרום לממלכה הירדנית – כך מדווח העיתון הכלכלי "דה מרקר".
החל מינואר השנה, חברת הדשנים עראב פוטאש (Arab Potash) וחברת ברומין (Jordan Bromine), שמפעליהן ממוקמים בסמוך לים המלח, חוברו לתשתית ההולכה והחלו לרכוש גז טבעי ממאגר תמר. ככל הנראה, שני הצדדים בעסקה השתדלו להצניע את האירוע, על רקע הרגישות בהתקשרות בחוזי גז עם ישראל.
בפברואר 2014, כלומר לפני כשלוש שנים, חתמו שתי החברות הירדניות על חוזה לרכישת גז מתמר בהיקף של כחצי מיליארד דולר. החוזה נחתם בתיווכו של משרד החוץ האמריקני. משיקולים פוליטיים, מכירת הגז נעשית על ידי חברה בת אמריקאית של נובל אנרג'י ולא על ידי החברות המחזיקות ישירות במאג תמר – נובל אנרג'י, דלק קידוחים ואבנר, ישראמקו ואלון גז.
החוזה הראשוני עם עראב פוטאש – מקבילתה הירדנית של כיל הישראלית – וברומין היה לאספקת גז בהיקף של עד 1.8 מיליארד מ"ק (BCM) לתקופה של 15 שנה. בפברואר 2016 עודכן ההסכם, כך שכמות הגז עודכנה ל-2 מיליארד מ"ק (BCM). מחיר הגז בעסקה – שצמוד למחיר נפט גולמי מסוג ברנט – לא נמסר בעבר בדיווחו לבורסה; ואולם, לפי הערכות הוא עומד על כ-5.5 דולרים ליחידת חום, והוא כולל מחיר רצפה.
חיבור המפעלים בירדן התאפשר בשל קירבתם למפעלי ים המלח, שכבר היום רוכשים גז מתמר. במהלך 2016 עבדו בנתג"ז על הקמת המקטע החדש (סדום-ירדן), באורך של 16 ק"מ. המקטע הישראלי מחובר למקטע הירדני, שהינו באורך של 20 ק"מ (המקטע הירדני הוקם על ידי חברת Fajr). הצינור, בקוטר של 12 צול, בעל יכולת הולכה בהיקף של כ-150 מ"ק גז בשנה.
קודם להטמנת הצינור בקרקע, נתג"ז נעזרה במשרד הביטחון לצורך פינוי מוקשים בתוואי הצינור. עבור הקמת המקטע קיבלה נתג"ז כ-93 מיליון שקל מחברת השיווק של נובל אנרג'י. החברות הירדניות צפויות לשלם עבור ההולכה תוספת של כ-20 סנט עבור כל יחידת חום של גז. בעתיד מתוכנן חיבור נוסף של מערכת הולכת הגז לירדן בצפון הארץ, בסמוך לבית שאן.
