הספריה הלאומית בירושלים פרסמה השבוע לראשונה מברק ששלח היינריך הימלר, ראש האס-אס, למופתי של ירושלים, החאג' אמין אל-חוסייני, בו מאחל הימלר למופתי "הצלחה במאבק בפולשים היהודים". המסמך הארכיוני התגלה לפני כמה חודשים בספריה הלאומית, ונחשף השבוע בבלוג הספריה.
המועד בו נשלח המברק ראוי לציון: 2 בנובמבר, 1943 – יום השנה לפרסום הצהרת בלפור, בה הכירה בריטניה בזכותו של העם היהודי בארץ ישראל – שהשנה ימלאו מאה לקבלתה. במקור נכתב המברק בגרמנית, וכאן הוא מובא בתרגום של הספריה הלאומית. בתמונות: המברק המלא
תרגום המכתב מגרמנית: "אל המופתי הגדול אמין אל חוסייני. התנועה הנציו-סוציואליסטית של גרמניה הגדולה חרטה על דגלה מראשית דרכה את מאבקה ביהדות העולם. מסיבה זו היא עוקבת מקרוב אחר מאבקם של הערבים שוחרי החרות – ובמיוחד בפלסטינה – כנגד הפולשים היהודים.
"ההכרה המשותפת באויב, והמאבק המשותף נגדו הם שיוצרים את הבסיס האיתן בין גרמניה למוסלמים שוחרי החרות בכל העולם. ברוח זו, אני שמח לאחל לך ביום השנה להצהרת בלפור האומללה, איחולים חמים להמשך מאבקכם עד הניצחון הגדול. מפקד האס אס בכל הרייך, היינריך הימלר".
בתמונה, וגם בתמונה הראשית: הימלר ימ"ש עם המופתי
המברק עשה דרך ארוכה עד שהגיע מגרמניה הנאצית אל הספריה. תחילה החרים אותו הצבא האמריקאי מהמקום בו נמצא עם שחרור גרמניה הנאצית, שם שהה המופתי במלחמת העולם השנייה. בהמשך הוא הגיע לידיו של איש "ההגנה", שתרם אותו לספריה הלאומית. היום נמצא המברק בתיק שעניינו המופתי של ירושלים, שכולל גם כמה מכתבים בערבית.
לפני כמה חודשים, כחלק מעבודה שוטפת בארכיון הספריה הלאומית, קוטלג התיק מחדש, ובין היתר נשמר תחת מילות החיפוש "הצהרת בלפור", בשל האיזכור להצהרה מפיו של הימלר. לאחרונה, לקראת יום השנה להצהרת בלפור שיחול בנובמבר, נדרשו בספריה לחומרים הקשורים להצהרה והמברק נשלף מחדש – וכך עשה דרכו לבלוג של הספריה.
הפגישה של המופתי עם היטלר ימ"ש
בשנת 1937 ביקשו שלטונות המנדט לשים את ידיהם על המופתי בגלל מעורבותו במרד הערבי. בתגובה, ברח המופתי מהארץ ללבנון ומשם לעיראק, בה עשה כשנתיים. בעיראק חבר לקבוצה פרו-נאצית בהנהגתו של רשיד עלי אל-כילאני שמרדה במשטר המלוכה וביצעה הפיכה צבאית באפריל 1941, הפיכה שהחזיקה מעמד חודשיים בלבד עד הגעתם של כוחות צבא בריטיים אל פאתי בגדד. כילאני ברח ויחד עמו נמלט המופתי דרך איראן לאיטליה ולגרמניה הנאצית. המופתי הגיע לברלין בנובמבר 1941.
רצף הניצחונות המדהים של הוורמאכט שכנע את המופתי שעליו להשיג פגישה עם אדולף היטלר, הפיהרר של הרייך השלישי עצום הממדים. במהלך הפגישה בת 90 הדקות בין היטלר למופתי עמל המופתי להציג את עצמו לא רק כמנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית, אלא כמנהיג כל הערבים ואפילו כנציג המוסלמים.
בתמונה: המופתי עם היטלר ימ"ש
בדומה למצע האידיאולוגי של תנועת "האחים המוסלמים", האמין המופתי ברעיון האחדות המוסלמית ובמאבק לעצמאותם של העמים הערבים מעול המעצמות הקולוניאליות – בריטניה וצרפת. בגרמניה עמל להשיג הצהרת תמיכה נאצית בעצמאות המדינות הערביות ותמיכה בסילוקם של בריטניה וצרפת מהמזרח התיכון. מאבקו בציונות היה נדבך אחד במאבק בקולוניאליזם האירופאי, נדבך שעלה בקנה אחד עם האנטישמיות הארסית שלו, אותה עמל להפיץ בשנותיו בגרמניה באמצעות שידורי "רדיו ברלין" בערבית.
במסגרת המאבק בציונות, סימן המופתי את יום הצהרת בלפור כיום מחאה מרכזי בלוח השנה כיוון שהבין שרק בעזרת הכרה דיפלומטית ממעצמות העולם תוכל הציונות לממש את שאיפתה: הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מתוך פחד עמוק שהשמדת היהודים המתנהלת תוביל את הנמלטים אל תחומי פלשתינה, ביקש המופתי להשיג מראשי המשטר הנאצי הבטחה ששום יהודי לא יישלח לשם.
המברק שהתגלה בימים אלה בארכיוני הספרייה הלאומית, ומתוארך ככל הנראה לשנת 1943, מכיל הבטחה של היינריך הימלר – אחד מהמוחות שהגו את 'הפתרון הסופי' – לכך שגרמניה הנאצית תעמוד לצד העם הפלסטיני במאבקו נגד הצהרת בלפור "האומללה".
"בסופו של דבר", מעריכה ההיסטוריונית ד"ר אסתר ובמן מאוניברסיטת תל אביב, "כשל המופתי בהשגת מרבית מטרותיו: גרמניה הנאצית לא הכריזה על תמיכתה ברעיון העצמאות הערבית והמנהיגות הנאצית ניצלה אותו כדי לממש את מטרותיה. גם ניסיונו להתסיס את ערביי המזרח התיכון נגד השלטונות הקולוניאליים במהלך מלחמת העולם השנייה לא צלחו. ההישג המשמעותי היחיד שלו, היה הצלחתו למנוע מספר מקרים שליציאת יהודים לפלשתינה בזמן המלחמה."
