החוק בישראל מחייב כל עובד שכיר לשלם למוסד לביטוח לאומי. תשלום זה אמור להבטיח שבעת הצורך יוכל העובד לקבל פיצוי כספי, גמלה או קצבה. עובדים שכירים שמחויבים בתשלום דמי ביטוח לאומי מהווים למעשה תנאי זכאות לחלק מהקצבאות, המשולמות לאזרחים במצבים שונים לאורך החיים. הבעיה היא שהרבה שכירים לא ממש יודעים כיצד מתבצע התשלום או במה מחויב המעסיק שלהם על פי חוק.
ראשית, תשלום ביטוח לאומי של עובדים שכירים מתבצע בצורה אחרת מאשר עובדים עצמאים. במקרה של עובדים שכירים מבוצע התשלום למוסד לביטוח לאומי על ידי המעסיק, אולם חלק ניכר ממנו מנוכה מתוך השכר. את סכום הניכוי אמור העובד לראות בתלוש המשכורת החודשית. שנית, המעסיק עצמו מחויב לדווח למוסד לביטוח לאומי על העובדים השכירים המועסקים אצלו מיד עם תחילת העבודה.
מיהו שכיר ואיך מתבצע התשלום?
המוסד לביטוח לאומי מגדיר שכיר כעובד שבינו לבין המעסיק מתקיימים יחסי עובד-מעביד. במידה ומדובר בהעסקה של קרוב משפחה כגון הורה, ילד, נכד או אח, לא בוחנים את קיומם של יחסי עובד ומעסיק כרגיל, אלא את הצורך בהעסקת בן המשפחה ואת השאלה האם הועסק עובד אחר במקומו כאשר עבודתו הופסקה. בצורה כזו למעשה בוחנים נציגי המוסד לביטוח לאומי את הלגיטימיות של העסקת בן המשפחה ואת האפשרויות שעומדות בפניו למימוש זכויותיו השונות.
יש כמה דברים שצריך לדעת כדי לוודא שהמעסיק מפריש ביטוח לאומי כחוק. קודם כל, התשלום מבוצע על ידי המעסיק שמעביר את הסכום ישירות למוסד לביטוח לאומי, אולם חלק מהסכום מנוכה כאמור משכרו של העובד. מכאן שמעסיק שניכה משכר העובד את דמי הביטוח ודמי הבריאות נדרש לעשות זאת עד ה-15 בכל חודש. במידה והעובד רואה שלא הועברו הכספים ואם המעסיק לא עושה זאת בתוך 30 ימים, הוא מבצע עבירה פלילית שדינה קנס או מאסר.
אלו הסכומים שאמורים לנכות מהשכר שלך
נקודת חיכוך לא פחות רגישה בין מעסיקים ועובדים היא אילו סכומים אמור המעסיק לנכות משכרו של העובד. החוק קובע נכון ל-2017 שעל חלק השכר שעד 60% מהממוצע במשק ינוכו 3.50% משכר העובד, כאשר בהם דמי ביטוח לאומי בשיעור של 0.40% ודמי ביטוח בריאות בשיעור של כל היתר. לעומת זאת, על חלק השכר שמעל 60% הממוצע במשק ישנה חלוקה שנה והחישוב הוא תמיד מתוך שכר הברוטו.
חשוב לוודא הפרשות נכונות למוסד לביטוח לאומי כדי לממש בבוא היום זכויות רפואיות. זהו תנאי חיוני לשמירה על איכות חיים וחלק מזכויות העובדים.
