הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה רבנו מאיר מאזוז שליט"א
יום הששי י"ט מנחם-אב תשע"ז {יום פטירת סב"ק החסיד רבי רפאל מאזוז זצ"ל}
האשכנזים אינם מברכים 'הגומל' על נסיעה מעיר לעיר, וטעמם – מפני שחז"ל אמרו שהולכי מדברות צריכים לברך, ולכן אומרים שדוקא הולכי מדברות צריכים לברך כי במדבר יש חשש סכנה מחיות רעות וכו', אבל מעיר לעיר אין סכנה.
אבל בימינו, שיש סכנה גם מעיר לעיר – מהמכוניות, מתאונות רחמנא לצלן, וכדומה, כדאי לברך 'ברכת הגומל' גם לאשכנזים.
ואם יקשו עלי: והרי גם בעיר יכולה להיות תאונה? זה לא קושיא, כי תאונה בעיר הרבה יותר פחות מצויה, מאשר התאונות מחוץ לעיר, כי בעיר נוסעים לאט לאט, ולכן אנחנו לא נבוא ונתקן דברים חדשים, לברך גם על נסיעה בתוך העיר. אבל מעיר לעיר, אם הנסיעה היא שבעים ושתים דקות, מברכים 'הגומל'.
לרגל יום פטירת הסבא קדישא דמרן שליט"א – הגה"צ רבי רפאל מאזוז זצ"ל אביו של מרן ה'איש מצליח' זצ"ל הי"ד, לאחר התפלה הזכיר מרן שליט"א חידוש משמו, ששְמָעוֹ מאחיינו {של ר' רפאל} ר' יונתן מאזוז הי"ו מצפת.
נאמר בפרשת השבוע: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". ונשאלת השאלה מה ענין 'ונתתי עשב לבהמתך' ל'ואכלת ושבעת'? רש"י תירץ בזה משהו (שאלו שתי ברכות שונות, ע"ש). ור' רפאל מאזוז זצ"ל פירש, 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' – בשפע, ואז הבהמות יהיו דשנות ושמֵנות, ואז 'ואכלת' – את הבהמה, את הכבשה, 'ושבעת' – אתה תשבע מהבשר שלה, כי יהיה לה בשר שָמֵן וטוב, מהעשב/מהאוכל שנתן לה הקב"ה בשפע, כמו שאמר הפסוק 'ונתתי עשב' וגו'.
