במה ראוי להתחזק בימי האלול? כך נשאל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א בשבוע האחרון. החברותא, הגרמ"י שניידר מתאר בגיליון פרי חיים את תשובה הגראי"ל: "וכך היו דבריו כשנשאל במה ראוי להתחזק בימי האלול. השיב מתחילה בשאלה – במה לא? ובאמת כאן כבר מונח הכל. אך בכל זאת כשבקשו שרוצים לשמוע דבר מסויים להתמקד בו, כפי שבכל שנה אומר רבינו. אמר בהאי לישנא – לערנען, לערנען, לערנען. פי' ללמוד, ללמוד, ללמוד".
בהמשך הוא מצרף דבר חיזוק כללי מרבינו לימי האלול: כפי הנראה אתם כבר מוכנים לראש השנה, כי מה חסר לכם, הרי אתם יושבים ולומדים, וזוהי הזכות הכי גדולה שאדם לומד תורה. אין דבר גדול כמו תורה, למרות שיש תרי"ג מצות, אבל תורה כוללת את הכל.
וכן חז"ל אומרים מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים, משמע שזה הכי גדול, שהרי יש עוד מצות, ובכל זאת נקטו רק תורה וגמילות חסדים! כי זה הכי גדול, שבזה נכלל גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו. כי תורה כוללת הכל גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו, וכן גמילות חסדים זה בין אדם לחבירו. נמצא שכל הדברים האלה הם הזכויות הכי גדולות, וא"כ מה צריך יותר?!
אך אעפ"כ צריך רחמים גדולים, כמו שבזמן האחרון אנחנו מדברים. תראו מה שקרה השנה נורא ואיום, בכמה רגעים מתו שלש מאות אלף אנשים – בצונאמי – ברגע אחד כמעט, מתו כ"כ הרבה אנשים! ואף אחד לא למד מזה מוסר. האם זה פשוט? שלוש מאות אלף אנשים ברגע אחד מתים?! ואף אחד לא שם לב לזה, רק חושבים כי שם מתים, במקומות ההם… אך למה חושבים כך, האם רק שם מתים? הרי זה לא פשוט, וצריך להתבונן בזה.
והיו שם ביניהם גם קצת יהודים, אמנם לא כ"כ הרבה, אבל מתוך שלש מאות אלף אנשים מסתמא יש כמה מאות יהודים, ובכל זאת שותקים, ואף אחד לא מתפעל, וכאילו זבובים נהרגו, והרי זה אנשים?! אנשים! משפחות, משפחות שלמות נמחו מן הארץ לגמרי!
ודומה לזה קרה בזמן האחרון, ועכשיו אומרים שיש שוב חשש לסכנה גדולה, באותו המקום שהיה לא מזמן [בפלורידה]. ואנשים לא מתפעלים מזה, וחושבים כי שם מתים, שם יש צרה… אבל זה לא פשוט, צריך ללמוד מזה, ואנשים לא לומדים.
הכל נכתב בראש השנה ויום הכפורים, בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון, אז נכתב כל האסונות, כל התאונות, הכל הכל נגזר מן השמים, בראש השנה ויום כפור.
וזה לא בחנם, יש חשבון, אדם זה צריך להיות כאן, ואדם זה צריך להיות כאן, זה נסע בדיוק היום משם כדי שינצל, וזה בדיוק בא לשם, כדי שיטבע! הכל יבוא במשפט.
ממילא יום הדין זה נורא ואיום! ובכל זאת כל אחד לא שם לב על מה שקורה בעולם. ובכל השנים היו צרות, אבל השנה היה מיוחד, ברגע אחד כ"כ הרבה אנשים מתו, הרי זה נורא ואיום! רואים יד ה'. בהרבה דברים אפשר לומר היה ככה היה ככה, אבל בזה רואים יד ה', שלש מאות אלף איש ברגע אחד, פתאום! ועכשיו ג"כ מפחדים שלא יהיה כ"כ הרבה. ואומרים שהמדינות האלה באמת לא היו כ"כ צדיקים, האנשים שהיו במקומות אלו הם לא כ"כ…
ובכל זאת אנשים לא מתפעלים כלום, וכל זמן שאדם חי הוא לא יודע… יש פסוק בקהלת כי בחנם מזורר הרשת בעיני כל בעל כנף, כל בעל כנף הכונה לציפור, כשרואה רשת הוא לא חושב שמתכוונים אליו, הוא חושב שזה בחנם, למה צריך את הרשת הזה הוא לא יודע, אבל אליבא דאמת זה בשבילו. וככה כל הדברים האלה הכל בשביל האדם, נסיונות בשבילו. אבל אין שכל, הוא חושב שזה בחנם, למה יש את זה, בחנם! כמו הציפור, הוא לא מבין. רק שלציפור הקב"ה לא ברא שכל, אבל בן אדם הרי יש לו "שכל", והוא צריך להבין שכל דבר זה סכנה בשבילו, אם עושה עבירות. וכמו האנשים האלה שמתו אומרים שהם לא היו צדיקים כ"כ, וזה מה שצריך לדעת.
אבל אתם ב"ה כבר מוכנים כנראה לראש השנה ויום כפור… אבל זה לא כך, אלא אנחנו כולנו תועים, תועים! כל אחד חושב מה חסר לי, אני צדיק, כל אחד חושב אני צדיק. אבל בגמ' כתוב על רבה, אחד מהאמוראים הכי גדולים, שאמר על עצמו שהוא בינוני, לא צדיק ולא רשע, והאיך אנחנו חושבים, הוא לא צדיק אבל אנחנו צדיקים?! כל אחד מאתנו צדיק… ממילא צריך מאד מאד להיזהר.
והרי יש שתי חלקים מה שאנחנו תמיד מדברים, יש בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, והדבר הכי קשה זה בין אדם לחבירו, כי אמנם בין אדם למקום ג"כ לא כ"כ קל, אבל בין אדם לחבירו הרבה יותר קשה, אחד פוגע בשני, מבזה אותו, מדבר אליו קשה, הוא כועס עליו, מתרגז עליו, מי נזהר מזה? וכשפוגעים בו הוא רותח כמו אש, ממש אש! אבל אם הוא פוגע באחרים, לא כ"כ איכפת לו… וזה צריך מאד להיזהר לדעת שמאד מאד נענשים על זה, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
ואתם מסתמא מתרחקים מכל הדברים האלה ב"ה, אין לכם נסיונות כ"כ, אבל צריך לדעת שצריך מאד להיזהר לא לפגוע בשני, לא להרגיז אותו, לא לצער אותו, לא לאיש ולא לאשה. ויש אנשים שחושבים שאת אשתו מותר לצער, אבל אדרבה, אסור לצער את אשתו, ובכל זאת יש כאלה שכשמתרגז הוא מצער אותה. אני לא אומר חלילה וחס עליכם, אבל ככה יש הרבה אנשים שמצערים את נשותיהן, ולמה, הרי אסור לצער? האם בגלל שהיא אשתו מותר לצער אותה? אדרבה צריך לרחם עליה! וכן יש שמצערים אנשים, נשים, ילדים, תינוקות, הכל הכל, על הכל יביא אלוקים במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, כך כתוב בפסוק האחרון בקהלת. ומה רוצים ממני, קשה לי לדבר, מה אני ידבר אליכם… הקב"ה יעזור שיהיה לכולכם כתיבה וחתימה טובה.
אנחנו אומרים שכשיבוא המשיח כל אחד וכל חוג יתחשבו בשני ממש ממש ממש כמו בעצמו וה' אומר שכשאנו כך ננהג אז יבוא המשיח