טוביה הסתובב סהרורי במעגלים מעוגלים אשר צורת סהר להם, למן דלת בית-הכנסת, עובר לעץ האקליפטוס שהתנשא מימין, ממשיך אל עבר הגדר הירוקה והחלודה קמעא, סובב לכיוון לוח המודעות שניצב משמאל, וכלה בדלת דלעיל. וחוזר חלילה. עג הוא בעוגה, סוב-סוב-סוב שוב ושוב ושוב.
כל בָּרוֹ העיד על תוכו, כי דריכות שוכנת בקרבו ולחץ לוחץ על גופו ומחלחל לאבריו ולגידיו וחודר עד לשד עצמותיו. ידיו ורגליו נעו והתנועעו אנה ואנה, ולא מצאו מנוח לכפותיהן. שרירי פניו מתוחים היו, כמיתרי גיטרה אשר בעליה מתחם יותר מן הדרוש ולמעלה מן הנצרך, עד לגבול היכולת ולקצה הסיבולת.
בין אצבעותיו נתון היה מכשיר נייד, וטוביה אחז בו כטובע הנאחז בגלגל של הצלה וכמטפס הרים הנתפס בחבל הסנפלינג שלו. כה היתה הרגשתו. כביכול תשועתו וישועתו טמונות וספונות בפלא ובפוֹן ובשניהם יחד. טוביה נדמה היה באותה שעה כהר געש, ומילותיו דמו ללבה היוצאת מן ההר ומתפרצת כלפי מעלה, עד שגולשת היא במורד ומתקשה לגושים. הדיבורים נשפכו מפיו וזלגו כלפי מטה, אל מרצפות האבן שפרוסות היו בחצר בית-הכנסת.
הקור ששרר בחצר בשעה זו של בוקר, לא מנע מטוביה זה לנהל בה את שיחת פלאפונו המתלהמת, המתלהבת והמתלהטת. מן הסתם היתה השיחה דחופה ובהולה, חשובה ונחוצה, בוערת והכרחית. שאם לא נאמר כך, לא נוכל להסביר את העניין התמוה הזה: טוביה היה מעוטר באותו הזמן בטליתו ובתפיליו, והיה עומד באמצע תפילתו, תפילת שחרית.
לא שכל הסיבות שנמנו כאן מצדיקות דבר שכזה. ממש לא. אלא שאנו באנו רק ללמד זכות על אותו טוביה ולנסות לסנגר עליו בכל דרך אפשרית, למען יהס הקטגור וישקוט בדומיה של אין-אונים ואין-עונים.
* * *
בדיוק בדקות אי-דומיה אלו, בהן סבב טוביה כסביבון לאחר החנוכה, חלף לו חגי השרברב – אינסטלטור בלע"ז – בסמוך לבית-הכנסת. כולם בשכונה מכירים את חגי, איש טוב לב, מלא בחביבות, אשר צועד באופן תמידי עם כמה מכלי שרברבותו בידיו. חגי הוא יהודי פשוט, מהזן שהולך עם סנדלים גם בחורף, ושולף פסוקים המתאימים לכל מאורע.
ראה חגי את טוביה שלנו, והנה הוא מגלגל שיחה במכשירו הנייד, כשהוא עצמו מתגלגל מהכא להתם באין מנוחה. חצה חגי את הכביש, ובעודו עומד מאחורי הגדר הירוקה והחלודה, ביקש הוא טובה מטוביה. "תגיד לו בבקשה את השם שלי", אמר סתומות.
טוביה הרחיק מעט את הפלאפון מאוזנו ותנוכו, והגביה את גבותיו בתמיהה, ללא אומר ובאין מלים. כמו מבקש הוא לשאול מהי כוונת השרברב.
הבין חגי את הרמז, וחזר שוב: "אני מבקש ממך, תגיד את השם שלי למי שאתה מדבר אתו".
טוביה התוהה ביקש את סליחת העומד או היושב מעבר לקו, ופנה אל חגי: "אני לא מבין מה אתה רוצה ממני. אתה יודע בכלל עם מי אני מדבר שאתה מבקש שאגיד לו את השם שלך?"
חגי לא התבלבל והשיב על אתר: "ראיתי אותך עומד עם טלית ותפילין ומדבר בפלאפון, אז הבנתי שאתה מדבר עם ריבונו של עולם. אני רואה שיש לך קו ישיר אליו, אז אני מבקש ממך שתזכיר את השם שלי אצלו. זה הכל".
טוביה חייך במבוכה וחגי נפנה לדרכו. ואז, כשחולצתו המשובצת של חגי נעלמה והתאדתה מעבר לפינה, זז משהו בליבו של טוביה. רעיון פשוט, מילים פשוטות, יהודי פשוט. וזה פשוט עבד.
ומניין אנו יודעים זאת? כי הוא ניתק.
חזק!!!!!!!!!!!!!!!!
חזק במיוחד.
אין עליך שמחה אימרותיך קצרות וקולעות.