כמה קשה ההשקעה בשידוך של ילד אחד? לאו דווקא בנושא הכסף. גם הכסף. אך הטירחה הגדולה, הברורים, הפגישות, המתח, המאמצים, השמחות, המפגשים, פרוייקט שאין כמוהו. והנה, הילד התחתן והכל נפלא ונהדר. ומה עכשיו?
האם זה הזמן להתחיל להרוס כל מה שבנינו? מתי נבין שזוג צעיר זקוק לזמן של בניית הבית. שעלינו לאפשר להם להתרחק וליצור מציאות של עצמם בלי חפירות וחדירות של אחרים?
האם אנחנו מסוגלים לסגור את הפה ולא להגיד להם כל מה שעולה בדעתנו? הנוכל לשכוח קצת מהזוג למספר חודשים עד שהוא יבנה את עצמו?
אם עד כה פעלנו ועשינו יפה, אנחנו נדרשים כרגע להימנע.
אמא אחת גידלה במסירות את ילדיה. אחרי החתונה היא עברה לגור לידם וציפתה ליחס מהם. נשאלת השאלה: האם ניתן היה לדחות את מעבר הדירה עד ש"יגדלו" קצת? או שזה היה צעד מחוייב המציאות?
יום אחד תקפה אותה שפעת והיא ציפתה שהם יבואו לבקר ויטפלו בה "כי אני גידלתי והשקעתי בו עכשיו שהוא ישקיע בי" בתחילה הכלה שיתפה פעולה. בהמשך היא הרגישה שהשוויגער בולעת אותה ואת חיי הנישואים שלה, ואז באופן טבעי היא נסוגה.
הורים אחרים ריחמו על הבת שעדיין אינה יודעת לבשל והרגישו שהם צדיקים גדולים כשהם שולחים לה יום יום אוכל. עד שהאמא תפסה שהבת מפתחת בה תלות ואיננה מנסה להפעיל את עצמה. משלוחי האוכל נגמרו. התוצאה: הבת התחילה בהדרגה לבשל לעצמה.
בת אחת הרגישה שהיחידה שבה היא גרה עם בעלה קטנה מדי. כשהם הגיעו בסוכות לבית ההורים, הם פשוט התנחלו שם ולא חזרו הביתה. וכשהיא נשאלה: מה אומרים ההורים? היא ענתה: הם מאד שמחים אתנו. ובכן טעות! הם לא שמחו אתם כל כך. האמת הפשוטה היתה שההורים לא העזו לומר מילה כדי לא לפגוע בהם. בינם לבין עצמם הם ציפו שהם ילכו כבר.
אם תקראו את הדוגמאות שהובאו כאן, תשימו לב שלפעמים חיבור יתר בא מצד ההורים ולפעמים מצד הזוג.
הנכון הוא ללמוד ליצור נפרדות כדי שהזוג יבנה את עצמו.
התוכלו הורים יקרים, אחרי הטירחה הגדולה של מעשה השידוך, ללמוד להיפרד מהילדים? התוכלו מצד אחד להימנע מלהגיד להם דברים ומצד שני לעזור רק את המינימום הנדרש ולתת להם להתמודד? האם המשוואה הבאה תהיה נכונה? ככל שתעשו פעולות מניעה של חיבור יתר, כך בני הזוג ילמדו להיפרד בשלום מכם ולהתחבר ביניהם?
קרה לכם פעם שפיתחתם תלות בהם או שהם פיתחו בכם? כתבו לנו.
הכותבת היא הניה גולדברג פסיכותרפיסטית משפחה ושידוכים: 026424049 [email protected]
אכן לא קל ליצור את הנפרדות הנדרשת. זה לאפשר להם עצמאות עד אין סוף…להיות טפשים, עוורים, חסרי נסיון בכל תחום…רק כאן כדי להעניק פינה חמה פיזית ורגשית, הכל תחליטו לבד ומה שתחליטו-מקסים ומצוין!
הלוואי שנצליח