הרב יעקב שלמה לוי הוא סופר ותיק שספריו מעשירים את עולם הספר והקריאה היהודיים. מתחת ידו יצאו הספרים "שבעים שנות מלכות" על הרבי מבוהוש זי"ע; "באור החיים" על תולדות ה"אור החיים" הקדוש בהוצאת "עוז והדר"; "יסודי עולם" על צדיקי בית זוועהיל זי"ע לדורותיהם; סדרת "תל אביב של מעלה"; "פרשת גדולת מרדכי" על הגה"ק מבילגורייא זי"ע; סיפורים רבים שהתפרסמו ב"המודיע" תחת שם העט "ישראל באב"ד" ועוד ועוד. הוא גם מרצה בעל ידע מקיף, וגם בעל ניסיון רב בחינוך, מה שנותן היבטים רבגוניים להתייחסותו לנושא ספרות הילדים.
אחד מספריו שיצא לאור בהוצאת "המודיע" ושמתוכננים לו כרכים נוספים בעזרת ה', הוא 'אספרה', והוא, כנאמר בשער הספר, "סיפורי מופת והשכל על צדיקים וחסידים, ועל כל עמך בית ישראל".
הרב לוי, במה מתייחד ספר הילדים 'אספרה'?
הרב לוי מתקומם. זה אינו ספר לילדים דווקא, הוא אומר, זהו ספר לכל הגילים. לא כי כך החליט המחבר, אלא כי זה הציבור שקורא את הסיפורים. ילדים, בחורים, אברכים וגם זקנים מופלגים, אפילו כאלו שמכירים את כל הסיפורים.
'אספרה' הוא מקבץ של ארבעים וחמשה סיפורים, סיפורי צדיקים בעיקר, שהתפרסמו בביטאון "מרוה לצמא" לפני כמה וכמה שנים. יש בו סיפורים על מגוון תקופות, אישים, עדות וקהילות. רבים מאד, וכאמור מכל הגילים, קוראים ב"ה את הסיפורים הללו מדי שבוע. אנו מקבלים לעיתים פניות מכמה מגדולי דורנו שליט"א, עם בירורים בנוגע לסיפורים מסוימים.
אבל הילדים, כמובן, בעדיפות ראשונה.
במה שונה עולם הספרות החרדית כיום מזה שבעבר?
העולם השתנה? הלוואי! עולם הספרות שלנו, התהפך לגמרי…
לאמיתו של דבר, יש היום מבוכה רבה, בנושא של ספרות חרדית, וספרות ילדים בפרט.
ברוך ה', השוק מוצף, ספרים למאות יוצאים לאור, אבל כאן טמונה הבעיה. מרוב ספרים לא רואים את הסיפור. ההיצע הוא כל כך גדול שכבר לא יודעים מה קודם למה. איני רוצה להתייחס לתרבות הקומיקס, שיטפלו בזה המומחים לחינוך ולהבנה, זו בעיקר בעיה שלהם, השקיעה המוגזמת בקומיקס מספקת להם הרבה עבודה. אבל הבה ונתייחס לנקודה שהיא, כך נראה לי, חשובה מאד, ולא מוצאת מספיק את ביטויה.
בעבר, הורכב מדף הספרים שלנו בעיקר מסיפורי צדיקים. עם זה גדלנו. על זה חלמנו בלילות. חיינו את הדמויות. צדיקי וגדולי הדורות ובכלל העבר היהודי, תפסו מקום רחב מאד בעולם המחשבות של הילד.
אני לא אומר, היו גם ספרי מתח, אבל הייתה הפרדה ברורה. יש ספרי מתח, אלו ספרי חולין אף אם הם כשרים (וגם אם השודדים שם לא התיישבו לסעודת מצוה והמפקד לא אמר חידושי תורה בדרך להסתערות והבלש לא ציטט פסוק…), ואלו ספרי עולם הקודש שלנו. לא ספרי קודש, ספרים שמחברים אותנו בצורה הכי מרתקת, לעבר הנפלא ולעולם הקודש שלנו.
כיום, מעבר כאמור לקומיקס והמתח, יש גם המון ספרות טובה שעוסקת בחיי הילדים, ברגשותיהם, בהתמודדויותיהם. זה נפלא. אבל צריך עוד משהו. חייבים את החיבור לעבר. ילד חרדי של היום יכול לגדול בלי לחיות בכלל את גדולי הדורות. והניתוק הזה שנגרם בעקיפין, משמעותי מאד גם לצמיחה של הדורות הצעירים, כמו שמעידים המחנכים ובוכים על כך. אפשר להשוות ילד שלא יודע מאומה על גדולי ישראל ועל קהילות ישראל, לאחד שכן יודע? זה מחובר וזה מנותק. נקודה.
אולי סיפורי הצדיקים לא מעניינים כיום את הנוער?
לא נכון. חד וחלק. צאו וראו בבתי הכנסיות. עלוני שבת יוצאים לעשרות ומאות, מלאים מזן אל זן בסיפורי צדיקים, וצריך לפעמים לנתק את הילדים בכוח, מהקריאה בהם אל התפילה…
מעבר לכך, זהו אכן תפקידנו, הסופרים, לרתק אותם. לחבר אותם. להחיות את הסיפור. באחת הפרסומות ל'אספרה' נאמר: "לטייל בתוך סיפור"… לקחת את הקורא, בפרט הילדים והנוער שהדברים נחקקים במוחם, אל סיפורי העבר, עם התום והיושר, הקשיים שיהודים התמודדו איתם, ברכותיהם, עצותיהם ומסירות נפשם של גדולי ישראל, כשבין השורות שזורים הומור וערכים גם יחד. ילד אחד קורא סיפור ואגב מטייל בעיירה היהודית של פעם, במקום שבו אבותיו ואבות אבותיו גידלו דורות במסירות נפש. הוא קורא בשקיקה אבל לא טס שם לחלל, לא נלחם שם בדמויות מסתוריות ולא פוגש אריה בג'ונגל. החבר שלו כן. נו, זה אותו דבר?…
ומה בכל זאת מעדיפים הילדים?
זו נקודה גורלית שנוגעת דווקא להורים. ילדים אוהבים סיפורי צדיקים, אבל כשילד בא לחנות והוא יכול להרשות לעצמו לקנות רק ספר אחד והצבעים הרועשים קורצים לו, הניסיון שלו קשה…
תחשבו מה יעשה ילד שמקבל מהוריו כמה שקלים לקנות "משהו". הוא קונה לחם או ממתק? להורים זה לא אכפת, כי לחם הוא אוכל בבית. אבל לו יצויר שהתזונה שלו הייתה מתבססת רק על ההעדפות שלו במכולת? שה' ישמור…
בקיצער, אי אפשר לסמוך רק על הילדים בקניית ספרים. זהו מזון רוחני וחינוכי. רוצים לתת לילד להחליט מה הוא קונה לעצמו? לבריאות, אבל במקביל תקנו לו גם אתם ספרים נוספים. הורים אחראיים צריכים לקחת אחריות על הרכב הוויטמינים בארון הספרים של ילדיהם. ואי אפשר לסמוך על הסיפורים שבעלונים. קריאה חד פעמית זה דבר אחד. ספר בבית זה משהו אחר לגמרי.
אולי עוד מילה על 'אספרה'?
זהו בינתיים כרך ראשון. סיפורים נוספים מתפרסמים כל הזמן ובבוא היום נקווה לקבץ מהם עוד ספרים.
סיפוק גדול הוא זה לראות ילדים יהודיים חינניים המצביעים מאחורי גבך ולוחשים זה לזה בהתרגשות: "אתה רואה אותו? זה 'אספרה'" – – –
(הכתבה התפרסמה בעיתון "המודיע")
ברצוני ליצור קשר עם הרב יעקב שלמה לוי על כתבה שעשה בעבר על ר' נפתלי חנל'ס הקבור בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. אשמח לקבל מייל או טלפון שלו תודה רבה