"דרך הייסורים של הנזקקים לעזרה"

המפגינים חזרו לרחוב. שנה לאחר פרוץ המחאה החברתית, ושוב הגיעו לרחובות תל-אביב אלפי מפגינים, שבאו למחות כנגד המצוקות החברתיות, שנותרו בעינן גם לאחר שנה של מחאות, ועדות ותוכניות. זו לא היתה הפגנה בסדר גודל של הפגנות אשתקד, וספק אם היתה זוכה לאיזכור גדול מדי בתקשורת, לולי אירוע מצער שאירע במהלכה. כל העיתונות החרדית, נמנעה מסיקור האירוע, בשל הקו המנחה אותה כל השנים, שלא לדווח על אירועים קשים, כמו אירועים פליליים וכדו´, המנוגדים בתכלית לדרך היהודית. מעשה הייאוש של אחד המפגינים, שמתאים אולי לתוניסיה או לטיבט, אינו ראוי לפירוט ולדיווח בעיתון המופנה לקהל קוראים חרדי, כי יהודי גם במצב של יאוש, גם כאשר נראה לו כי כלו כל הקיצין, עדיין צריך לדבוק באמונה ולשלול כל מעשה המנוגד לכך.

אבל אין ויכוח על כך, שאזרחים רבים במדינת ישראל, נמצאים כבר במצב של "לאחר יאוש". המצב הכלכלי הקשה, יוקר המחייה, ובעיקר — היחס האטום של גופים שונים כלפי האזרחים הנתקלים בקשיים, בהם הבנקים או מוסדות ממשלתיים כמו הביטוח הלאומי, יכולים להביא אנשים לידי יאוש מוחלט. האיש שהעלה את ההפגנה לכותרות, היה עד לפני כשנתיים אזרח נורמטיבי, בעל עסק שליחויות, שהתפרנס בכבוד, גר בדירה משלו, וחי חיים רגילים. הוא עבר לפני כשנתיים אירוע מוחי והפך למובטל. במקום שרשויות הרווחה ידאגו שהוא יוכל להמשיך לחיות את חייו, החל מסע הייסורים שלו, דרך הביטוח הלאומי, המעביר את הפונים אליו מסע בלתי נסבל של קשיים, עד שהוא מקבל את אישורי הנכות. וגם אז הסכום שהוא מקבל הוא מזערי, ממנו צריך לשלם את כל החשבונות הרגילים יחד אם התרופות.

תוך זמן קצר, הופך האזרח הקטן לחסר אונים, ואם אין מי שמסייע לו מתוך המשפחה או הקהילה, הדרך להפיכתו לחסר דיור וחסר כל אפשרות להתפרנס, היא קצרה ביותר. אחת מפעילות המחאה סיפרה על האיש: "הוא סבל מבעיות בריאות שונות, וגם היה מאושפז מספר פעמים. הוא הסתבך בחובות בשל כך והעסק שלו קרס. עיקלו את הדירה שלו ושל אמו, ומדינת ישראל סירבה להעביר לו סיוע בשכר דירה. הוא חווה את הבעיות שבגללן אנו נלחמים באופן אישי וכואב, והגיע עד לפת לחם".

במכתב שחילק האיש במהלך ההפגנה הוא כתב: "מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי והשאירה אותי חסר כלום. בית המשפט המחוזי בתל-אביב חסם אותי מלקבל צדק. אפילו סיוע בשכר דירה המדינה לא נותנת. שתי וועדות של משרד השיכון דחו אותי אף על פי שעברתי אירוע מוחי וקיבלתי 100% נכות על אובדן כושר עבודה. אני מאשים את מדינת ישראל על ההשפלה שהאזרחים המושפלים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה". כאן הוא מפרט כיצד הביטוח הלאומי עיקל לו את הציוד של העסק שניהל, ואת ההתעללות שעבר עד שקיבל קצבת נכות.

סיפורו של האיש, אינו סיפור חריג בהווי הישראלי, ויהיו עוד רבים שיוכלו לספר על כך, כיצד נותרו חסרי-כל, כיוון שהמדינה שלמענה תרמו מגופם ומהונם, עמדה מן הצד בעת שנזקקו לעזרתה. ספק אם האירוע האחרון יעורר מישהו לתקן את העוולות הללו, שכמותן מתפרסמים חדשות לבקרים, וכאשר שרי הממשלה צריכים לבחור בין כמה מכוניות יוקרה מאובזרות במיטב הטכנולוגיה, אות הוא שהממשלה פשוט מנותקת מן העם.