לאחר שבאחרונה רבו השימושים בסמלים וביטויים נאציים בשיח הישראלי ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) מקדם בימים אלו הצעת חוק המבקשת לקבוע שהמשתמשים בכינויים או בסמלים נאציים יהיו חשופים לתביעה של עד 120,000 שח ללא הוכחת נזק. ההצעה, אותה הגיש לראשונה ח"כ לשעבר שמעון אוחיון, עברה בקריאה טרומית בכנסת שעברה אך קידומה הופסק עקב פיזורה של הכנסת ה-19.
בדברי הצעת החוק נכתב כי חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949, מגן אך ורק על הסמלים והדגלים של המדינה. אולם, אין הגבלה על השימוש בסמלי השואה ולמעשה כל אדם יכול להשתמש בהם כראות עיניו. כמו כן, במדינת ישראל אין כל איסור על השימוש בצלב קרס, לכל מטרה שהיא.
ח"כ פורר אמר כי "לאחרונה אנו רואים את הידרדרות השיח בין אם על ידי פוליטיקאים, אנשי ציבור ואוהדי ספורט. לא ניתן להשוות בין הזוועות שקרו בתקופת מלחמת העולם השנייה למקרים יום יומיים הקורים במדינת ישראל. כשחברי כנסת, אנשי ספר ומובילי דעת קהל מרשים לעצמם להתבטא בצורה המביישת את מיליוני הנרצחים ואלפי הניצולים החיים במדינת ישראל, אי אפשר לעבור לסדר היום".
ד"ר בועז כהן, ראש התוכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית גליל מערבי, טוען בשיחה עם מקור ראשון שהשימוש במושגים מהשואה הוא הכחשת שואה לכל דבר: "כל ההשוואות שנערכו השבוע בין אנה פרנק למהגרי העבודה או לנערה הפלסטינית שהכתה את החייל הן ממש הרצח השלישי של הנערה היהודית מהולנד. פעם אחת רצחו אותה הגרמנים, פעם שנייה מכחישי השואה, שמנסים לטעון כי היומנים שלה מומצאים, ועכשיו רוצח את פרנק מי שמגייס אותה לכל קמפיין, שהורג את זכרה ואת הסמל שהיא מייצגת".
לדברי כהן, השימוש בדימויים מהשואה נפוץ מימין ומשמאל ובכל המגזרים. "ראינו זאת עם מתיישבי גוש קטיף שהלכו עם טלאי כתום, עם הילדים החרדים שמצטלמים בהפגנות בידיים מורמות ופאות מתנופפות, ובדיון השבוע סביב מבקשי המקלט. איבדנו יכולת לנהל דיונים מעמיקים בלי לרוץ לשואה, וזה איום ונורא. אם כל דבר הוא שואה, אז שום דבר הוא לא באמת שואה", מבהיר כהן.
ד"ר פלורנס אייזנברג, חוקרת שואה במכללה האקדמית צפת, ביקרה בעשרות מחנות השמדה בפולין ועומדת בקשר עם מפעלי ההנצחה המקומיים. לדבריה, האירופים ערים לזילות השואה בשיח הישראלי, ומשוחחים איתה בעניין: "הם מופתעים מאוד שאנחנו משתמשים בשפה כזאת במדינה, כי אצלם אסור לומר דברים כאלה ואצלנו בישראל מותר". אייזנברג מציינת שמעורבות ישראל בהנצחת השואה באירופה – המתבטאת בסיוע לארגונים שפועלים להנצחת השואה או קשר עמם – חלשה משום ש"בישראל לא מכירים בהם". לדבריה, השימוש בזיכרון השואה בישראל מנוגד לכל המאמצים להנצחת השואה כרצח עם יחיד במינו.
איינזברג, לצד מומחים נוספים, קוראת לרשות המחוקקת לקבוע כללים ברורים לשימוש בדימויים מהשואה. "בכל המדינות שבהן קרתה השואה יש חוקים נגד סמלים נאציים. יש בהן סעיף בחוק העונשין שאוסר הסתה לשנאה, ובתוך הסעיף הזה כלולות גם קריאות כמו אלה שנשמעות לעיתים בישראל", מסבירה עו"ד טליה נעמת מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל־אביב. לדבריה, בישראל קיים אמנם חוק נגד הסתה, אך היועמ"ש נדרש לאשר כל מקרה של אכיפת החוק וממעטים להשתמש בו.
בהתייחסה להתבטאות של ח"כ זנדברג, מבהירה עו"ד נעמת: "מה שמותר לומר בשיח הישראלי אסור בהרבה מקרים באירופה. חברי פרלמנט בצרפת ובגרמניה נענשים על התבטאויות כמו השוואה לאנה פרנק, תחת סעיף של 'איסור הכחשה והשוואה לשואה'. בגרמניה ומדינות אחרות באירופה זה אסור במפורש". עו"ד נעמת מוסיפה שבעיניה זהו מצב אבסורדי. "דווקא אנחנו, שלפעמים באים לחנך את אירופה ומדברים על הצורך באיסור שימוש בסמלים נאציים ואיסור הכחשת שואה, דווקא אצלנו זה שדה פרוץ".
