לאחר מאבק ממושך: העלאת קצבאות הנכים אושרה באופן סופי

מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 200), התשע"ח-2018. בהצעת החוק תמכו 84 חברי כנסת ולא היו מתנגדים. כל ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק לא התקבלו.

 עיקרי הצעת החוק שאושרה:

• קצבת הנכות הבסיסית תעלה ב- 470 עד 770 שקלים לחודש לאדם, ותעמוד על 3,270 שקלים כבר בפעימה הראשונה. בחישוב זה נכלל מיזוג הקח"ן (קצבה חודשית נוספת שמקבלים נכים שנקבעה להם דרגת אי כושר): כל הנכים הזכאים לקצבת נכות כללית יקבלו קח"ן, ובסכום שווה של 452 שקלים בחודש.

עד כה ניתן קח"ן רק לבעלי נכות רפואית בדרגה 80% ומעלה (בעלי נכויות רפואיות בדרגות נמוכות יותר הסתפקו ב- 152-351 שקלים עד כה). מעתה, ככל שאדם קיבל קח"ן נמוך יותר, או לא קיבל קח"ן כלל, כך תגדל קצבתו הכללית. עלות תוספת זו: 240 מיליון ש"ח.

•   הקצבה תעלה בפעימה אחת ולא שתיים, ב- 1 במרץ 2018, ללא רטרואקטיביות.

•  הדיסריגארד (סכום שאינו מובא בחשבון בחישוב הכנסת הנכה, על מנת לזכותו בקצבה) יעלה ל-3,700 ש"ח (במקום 2,800 ש"ח כיום).

תוספת של 200 ש"ח בחודש לקצבת השר"מ לשתי הרמות הגבוהות.

עד סוף שנת 2019 יהיו רשאים שרי האוצר והרווחה להגיש תקנות לאישור ועדת העבודה והרווחה, בהן תפורט הגדלה נוספת של הקצבאות  (לא תוקם ועדה לעניין כפי שתוכנן בתחילה). בכל מקרה נקבע בחוק כי עלות כלל הפעימות תעמוד על 4.34 מיליארד ש"ח בשנה.

נקבע כי קצבת הנכות הסופית, בתום כל הפעימות, לא תפחת מ-3,700 שקלים בחודש (על פי ההערכות תעמוד על כ-4,000 שקלים).

הקצבה תוצמד לשכר הממוצע במשק החל בשנת 2022

למימוש כל המהלכים שלעיל, יוסיף משרד האוצר עוד 100 מיליון שקלים, כך שעלות הפעימה הראשונה תעמוד על 2.24 מיליארד ש"ח בשנה, ועלות כלל הפעימות תגיע כאמור ל- 4.34 מיליארד ש"ח בשנה.

מתוך הדברים שנאמרו בדיון במליאה על הצעת החוק.

יו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ אלי אלאלוףהציג את ההצעה ואמר: "זה החוק הכי קשה שהייתה לי הזכות להיות מעורב בו. אבל בשביל חוקים כאלה ורגעים כאלה כדאי להיות חבר כנסת. אני חייב להגיד מראש שהחוק הזה, שנוגע ל-250,000 נכים בישראל, הוא לא מספיק טוב. מראש. הוא חוק שהגענו אליו אחרי הצעת חוק ממשלתית, שמוזגה לחמש הצעות פרטיות, אבל לא היינו מגיעים לחוק הזה, בצורה חד-משמעית, לולי המאבק האדיר, המיוחד, האצילי, המאוד משכנע של הנכים עצמם. וגם החברה הישראלית הגיבה בצורה מאוד מכובדת, בהבנה מלאה של הדרישות של הנכים ובצדק. אני רוצה להזכיר שמאז 2003 קצבאות הנכים הוזנחו. לא הייתה שום תוספת רצינית."

ח"כ אילן גילאון: "אנשים מוגבלים זה כל האנשים, זה ביטוח הדדי לכולם, זה איננו סטטוס נרכש, אתה לא בוחר להיות אדם מוגבל. די בכך שלא עברת נכון כביש, לא קיבלת מספיק חמצן בלידה, או לא קיבלת חיסון בזמן, והנה אתה הופך בדיוק לאדם הזה שאתה זקוק לאותה מקפצה כדי להגיע למטרתך, לייעודך בצורה מכובדת ועצמאית. זאת כל התכלית כולה.

ולכן, אל תסתכלו על העניין הזה בחמלה. אין צורך בכך. תבואו בלי דעות קדומות ובהגינות. ההגינות היא הדבר המרכזי, ובעניין הזה יש קצת טעם לפגם משום שבמקור הצענו הצעה שדיברה על כך שקצבת הנכות תהיה כשכר המינימום והיא הוצעה כך כדי שהיא תהיה הכנסה בסיסית, כי לשכר הממוצע במשק אולי אנחנו לא יכולים להבטיח, אבל שכר המינימום הוא השכר הבסיסי ביותר שאנחנו חושבים שאדם צריך שיהיה לו כדי לעבור את מפלס החרדה הקיומי המידי שלו"

ח"כ קארין אלהרר: "יש להודות על כך, שעלתה קצבה, והיא עלתה משמעותית ב-800 שקלים. 800 שקלים הם לא דבר של מה בכך, בוודאי כשמדובר באוכלוסייה כל כך גדולה – 250,000 איש ואישה. אבל יחד עם זאת, אסור לנו, כנבחרי ציבור לשכוח שהמספר הזה, 250,000 איש ואישה, הם אנשים שנאלצים להתמודד עם הרבה מאוד אתגרים – עם אתגרי הקיום שלהם. עם האתגר – אני לא אומרת את זה בשביל המליצה. עם האתגר של לרכוש את הדברים הבסיסיים. עם האתגר של לקנות מזון. עם האתגר של לחיות. אז נכון, העלנו, נעלה בעזרת השם כשנצביע.

אבל האם זה פתר להם? האם אנחנו יכולים לטפוח לעצמנו על שכם? לעניות דעתי, התשובה היא לא. זה נכון, הממשלה הקצתה סכום לא מבוטל, אבל מה שהתחיל במסיבות עיתונאים, ועם כותרות פומפוזיות, הישגים היסטוריים, נגמרו מבחינת האנשים עצמם. אלה שצריכים לחיות עם מה שיתנו להם. זה נגמר מאוחר מדיי וזה נגמר עם מעט מדיי."

שר העבודה והרווחה חיים כץ: "זה אחד מהחוקים הדרמטיים. חוק שעלותו 4.342 מיליארד ויש כל כך הרבה לא מרוצים. אף ממשלה לא נתנה כל הרבה בפן החברתי כמו הממשלה הזו. האשימו את ראש הממשלה שניתק את ההצמדה של הנכים לשכר בשנת 2003. הייתה אז אינתיפאדה, אבטלה, רצו להוריד את דירוג האשראי של המדינה – ראש הממשלה הציל את המשק הישראלי. להגיד עכשיו שהוא הוריד את ההצמדה – זה אחד הדברים שהצילו את מדינת ישראל. הצבעתי נגד. בדיעבד הוא הציל את המשק. הירידה לפרטים הקטנים, הנכונות של כחלון ללכת לקראת הנכים, הנכונות של ראש הממשלה. זה היה קרב עקוב.

שאלו למה לא הגדרנו את שתי הפעימות הבאות, זה  כי אי אפשר להגדיר בגלל חוק הנומרטור. צריף להבין את כללי המשחק. גם אנחנו רצינו להגדיל. נלחמנו על כל שקל,  21 שקלים בקצבה זה מאה מיליון ₪. הנכים קבלו את ההצמדה, אחדנו את התשלומים. הלכנו למהלך של כניסה לפרטים כי לא כל יום הולכים לחוק כזה. הייתה עבודה של האנשים מאחורי הקלעים, הרבה יותר מזו של אלו שצעקו ולהם מגיע התודות.

זה נגמר בארבעים ואחד כי רציתי פעמיים חי ועוד חמסה זה שהנכים לא מרוצים, זה מפוצץ אותי, אבל אני יודע שהחוק הזה הוא הסדק בקיר. ישבנו בלילות עם ראש הממשלה ושר האוצר. אני ברגשות מעורבים, שמנו כל כך הרבה ועדין יש לא מרוצים. אני יודע מה המחויבות שלי. לא סתם לא הצבעתי נגד ההצעה של אילן גילאון. זה חוק שבא לתת תקווה לנכים.

עשינו מהלך ענק שאיחדנו את הקח"ן עם הקצבה, לא ספרו את הקצבה החודשית הנוספת. ככה הבאנו לשניהם את ההצמדה העתידית. כל דבר בחוק היה במחשבה תחילה. זה צעד ראשון להבאה לשכר מינימום אבל צריך סבלנות".