דרוש שופט ספרדי • מכתב 'התנצלות' לאדמונד לוי

סיפר המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל: באחד ממסעותי, שבתתי בעיירה כלשהי. היתה זו שבת ראש חודש ומובן מאליו היה עבורי, שבליל שבת יכבד אותי הגבאי בתפילת קבלת שבת, אולם מה גדלה הפתעתי כשלאחר תפילת מנחה ניגש אחד התושבים לתיבה.

הבנתי שכנראה החליט הגבאי שכיבוד זה לא מתאים לכבודי, ובעז"ה מחר לתפילת שחרית, כבר אקבל את העמוד.

הגיע המחר, והנה גם לתפילת שחרית, לא ביקשוני לעבור לפני העמוד, אלא כיבדו מישהו אחר.

הייתי כבר בטוח שלתפילת ההלל יכבדו אותי, והנה ממשיך בעל התפילה גם את ההלל.

קיוויתי שלפחות ל"שלישי" יעלו אותי לתורה. גם תקוה זו התבדתה, הבנתי שכאן העליה המוכבדת היא בודאי "שישי" ואז בודאי יכבדו אותי.

אך גם זה לא קרה.

התנחמתי שבעליית מפטיר כבר בודאי ובוודאי אתכבד – וגם זה לא קרה.

כאן כבר ממש פקעו עצביי: החלטתי: זהו! למוסף אין סיכוי שלא אני אהיה הבעל תפילה, כי הרי איזה כיבוד כבר נשאר?! והנה חשכו עיני, גם לתפילה זו נשלח אחד המקומיים, כליותי עמדו להיפקע ועצבי להתמוטט, בשברון לב התפללתי את תפילת המוסף, כפי שכבר לא התפללתי זמן רב.

המתפללים סיימו  את תפילת שמו"ע בלחש, והבעל תפילה מתחיל חזרת הש"ץ, בתפילת הכתר מסלסל הוא בגרונו ו…כאן זה קרה….

החזן מסיים "אתה קדוש" וממשיך "תכנת שבת רצית קרבנותיה".

ולפתע קול רעם אדיר. היד שהונחתה על השלחן, כמעט ובקעה אותו לשניים:

א-ת-ה  י-צ-ר-ת-!!! נשמע הקול צורח – צווח מכיוון המזרח.

היה זה לא פחות מאשר אנכי הקטן. כל מתפללי ביהמ"ד הרימו גבה, ולא הבינו לפשר הצעקה הנוראית. אכן היתה זו שגגתו של החזן, אבל כבר שמענו כזאת, ומהי אם כן הצעקה האדירה שהחרידה כל לב.

 לכם, אני יכול היום לגלות – מסיים ר' שלום את סיפורו – זו לא היתה הצעקה על טעותו של החזן. צעקה זו הכילה את כל הכאב שהיה אצור בקרבי משך כל השבת: הכאב של קבלת שבת, תפילת שחרית, מוסף, עליית השלישי, השישי, המפטיר. הכל הכל היה מונח בשתי המילים "א-ת-ה  י-צ-ר-ת" שזעקו עד לב השמים.

עמנואל כמשל

לפני תקופה לא ארוכה סערה הארץ ונעו אמות הסיפים של המערכת המשפטית והפוליטית: בית ספר נידח אי שם בעיירה שכוחה – "עמנואל" שמה – הפריד בין בנות ספרדיות לבנות אשכנזיות.

למרות שכל המבקרים שנשלחו מטעם משרד החינוך, קבעו מפורשות, שלא היתה אפליה על רקע זה כלל וכלל, אלא בין בנות שהסכימו לקבל על עצמן את התקנון המחמיר של בית הספר ולבין אלו שלא הסכימו, אבל האוירה בתוספת מלבי האש התורנים, הצליחו להעמיד זאת בפני הציבור כך, ובשל עובדה זו, הוכנסו הורי הבנות לבית הכלא, דבר שלא קרה בהיסטוריה (אולי רק בתקופת סטאלין ברוסיה).

בעקבות כך יצאו מאות אלפים בראשות גדולי ישראל להפגנה נגד המערכת המשפטית בישראל.

אחד השופטים השנואים ביותר על הציבור החרדי בתקופה זו, היה אדמונד לוי, שופט שלמרות כל התחזיות, לא הסכים בשום אופן להגיע לידי פשרה בנושא, אלא למצות את כל חומר הדין, עד כדי השלכת ההורים לבית הכלא.

"היו לא תהיה, הם יישמעו לכל הוראות בית המשפט, על כל פסיק ותג" – קבע השופט נחרצות, למורת רוחם של חבריו וכל הקהילייה המשפטית בארץ.

ההמשך ידוע לדיראון בית המשפט ומדינת ישראל, שדרך אגב, בסוף הדרך היו חייבים להתקפל.

בחירות ל'עליון'

ולמה נזכרנו בכל זאת? בימים אלו נערכות בחירות לבית משפט העליון. דיונים נערכים אל תוך הלילה, דילים שלא היו מביישים ועדי סוחרים בשווקים ובבסטות – נרקמים, וכך נודע לנו שישנה משבצת ספרדית שצריך למלא – דהיינו חייבים שופט ספרדי אחד לרפואה, אותו מילא השופט אדמונד לוי, וכעת הוא מתפטר (כי לבית משפט העליון אין לו סיכוי להגיע).

בינתיים לא קרה כדבר הזה בהיסטוריית מדינת ישראל.

אז כבוד השופט אדמונד לוי, אנחנו מתנצלים, לא ידענו… בשעתו לא הבנו את המצוקה, לא ידענו מאיפה זה מגיע. מי כמונו, הציבור החרדי המופלה לרעה, יודע ומרגיש זאת על בשרו, בכל מקום שהוא מגיע, ממשרדי ממשלה ועד לראיון קבלה במקום עבודה, או סתם שירות במשרד כלשהו, מסתכלים עליו מלמעלה למטה, אנו חווים יום יום את ההרגשה הרעה והמבזה הזאת.

בדיעבד כמה אנחנו מבינים אותך, אנו יכולים רק לתאר את הרגשתך בתקופת מירוץ הבחירות לשופטים, שלא לדבר על ההרגשה שאני אמור להיבחר רק על תקן של מילוי משבצת מסויימת, ולא על סמך כישורים. אנו יכולים להתחלק ברגשותיך, כאשר אפילו לאחר הבחירה, הינך מרגיש זר ומנוכר כאילו והתנחלת במקום שלא שייך אליך, כאילו גנבת ממישהו משהו.

בזעקותיך הנחרצות בימי המשפט, לא ידענו כמה "אתה יצרת" אותה אוצר בקרבך, ובודאי כשזה מגיע למשפט בו מדובר על אפליה כביכול בין ספרדים לאשכנזים, הכל יצא לך.

כל בר אנוש לא היה מתנהג אחרת, אבל אתה חייב להבין אותנו: לא העלינו בחלומותינו השחורים ביותר, שבבית המשפט, המקום 'הזך והנקי', האמון על נקיון כפיים ויושר אישי וציבורי, קיימים דברים מסוג זה, אז אדמונד סליחה! וברכותינו לך להמשך הדרך.