שוטלנד תוקף: לא ניטוש את משמרתנו!

מסע ההסתה והקטגוריה על שומרי התורה ולומדיה, הולך ומבשיל לכדי מערכת בחירות קודם זמנה. בהתמודדות זו, לפי הרטוריקה המתפתחת, יתכתשו מנהיגים בעלי "הזיות משיחיות", על רקע דבריהם של "לשעברים" "חסרי אחריות אזרחית מינימאלית", או "נקמנים קטנוניים" (ולא למחוק, כי אין מיותר).

מבחינת הבעיות המדיניות, לדברי מחנה אחד הקורא לעצמו "חצי העם", ישראל אשמה בהן, ולדברי החצי השני, הראשון משת"פ עם האויב. האם באמת כה חזק הוא "כור ההיתוך" המשותף, שיש בכוחו להעלים את ההאשמות ההדדיות החמורות כל כך, אל תחת חזית אחידה של רדיפת הדת?

מעבר לבעיות אלו יש להוסיף עוד כמה, שאינן קשורות במישרין לנושא המדובר: עלות המיליארדים של הפשע הישראלי, שלדברי השר לביטחון פנים, גובר על תקציב המשטרה עצמו?; ירידת מדד החינוך הישראלי למקום 45 בעולם; המשכו של המצב (עליו נודע כבר לפני למעלה מעשור), בו למעלה מ-65% מהתלמידים בישראל היו מעדיפים להיוולד בנים לעם אחר; גדילתם של מחצית הילדים במדינה, ללא זוג הורים הומוגני?; וכשיש מי שכל כך חרד מהשינויים הדמוגרפיים, עליו לנסות ולהבין – לא רק את עליית הפרמטר החרדי שבעוגה – אלא גם את התמעטותו של זה החילוני והמסורתי, שאין לו דורש ומבקש רח"ל.

דברי קטגוריה רבים, נאמרים כיום בעזות פנים נגד הציבור החרדי. "לא תקבלו יותר הקצבות"; "נשלול מכם את האזרחות"; "נגרש"; "ננתץ" ו"נהרוס".

לו היינו כמותם, צברים גסי רוח ונחושי מצח, היינו משיבים להם כגמולם בצורה הרבה יותר מבוססת ואומרים: היינו לפניכם ונהיה אחריכם. אולם אנו באמת ובתמים, שואפים מקווים ומייחלים בכאב לב לנוכח שבר עמנו, שחרף הכל תמיד ימשיכו ויהיו עמנו. מספיק לנו, די והותר, בחורבן שהומט על היהדות וקודם כל עליהם עצמם.

מתי יובן אפוא, שנושא דחיית שירותם של בני הישיבות, שיש מי שמעמיד אותו מעל הכל כסיבה להקדמת הבחירות, אינו אלא כיסוי, למהלך התאבדות המוני, תוך ניסיון פופוליסטי לכפותו על הכל, על מנת למנוע כל סיכוי עתידי להפסקתו?

כיסוי זה, הוא בבחינת מצג שווא מסמא עיניים, אשר מגלם ניסיון ייחודי, שלא היה כמותו כל זמן שלא הייתה מדינת ישראל קיימת. אמנם, תחת החיפוי של מצג זה, באים להתגולל על לימוד התורה ושמירת המצוות, כהמשך ישיר לאלו שעשו כן לכל אורך ההיסטוריה. הללו, משכילים, רפורמים, יבסקים, קומוניסטים – כולם כאחד, אבדו ונגדעו מאתנו. גם רבים מקרב הרודפים במסגרת המדינה, ירדו מהארץ ונעלמו בארצות נכר ומי יודע אם עוד תהיה להם תקומה.

בהעמדת החרדים כמי שבורח מאחריות לטובת הטבות כאלו ואחרות, ישנו ניסיון לפגוע בנקודה הרכה והכואבת ביותר, אצל אלו החשים אחריות של נשיאה בעול אמיתית. מורשתנו ההיסטורית שהללו מוחקים בתאוות כיליון עצמי, גדושה לאורך אלפי שנים במסירות נפש, גם למען התורה וגם למען עם ישראל. עם כל הכאב, הרגישות וההבנה, לא ניתן לעולל בעפר מורשת זו.

ועוד יתירה מזאת, מי שמנסה לעשות כן, כשמדובר באותם אלפים ורבבות מאבותינו, שבמסירות נפשם הביאו את עמנו עד הלום, מדבר בעד עצמו… אין אנו זקוקים להטפות מוסר ונאמנות, מפי כאלו שתדיר אינם נאמנים אף לבני משפחתם הקרובים ביותר. קשה לנו גם לתת תקווה, במי שחושב עצמו כמוליך עם שלם, בעוד שאינו מסוגל לקיים למצער ולזמן סביר, בית בן חמש נפשות בשלמותו…

ישנם אמנם גם אחרים, העוטפים את הדברים בעניבת חנק העשויה משי. "בודאי, צריך כמה עילויים על מנת לשמור על הגחלת", "גם בן-גוריון הסכים למכסה מסוימת" וכדו'. אלו כמובן לעולם לא יסכימו, להותיר בצבא רק את היחידות המובחרות כולל מה שנקרא "תומכי לחימה", ולהכניס את היתר לשוק העבדים. כי הצבא צריך להיות "צבא העם" ו"כור ההיתוך". רק היהדות נתבעת להיות שמורת טבע, בשביל שהזן לא יכחד (עפ"ל).

כפי שיש מי שעונים תדיר לדברי לזות השפתיים, לא קשה להבין, כמה צביעות יש בדרישה להחריב את הישיבות. אם בהשתמטות עסקינן, נתוני השירות בקרב החילוניים הפטריוטיים ידועים. מה עוד, שחלקם הגדול של הולכי בטל אלו כמו אנשי הבוהמה והספורט, נהנים אצלם מיוקרה רבה. במסגרת זו, לא ניתן לאיש שוב את התענוג, שבהשוואה בינינו, הבנים הנאמנים ביותר לעם ישראל, לבין הערבים.

אין כמו היוזמה להקדמת הבחירות, בשביל להדגים איפה אנו חיים. שכן המדובר הוא במהלך, שיש בכוחו להחריב כל עשייה שניתן להצביע עליה במישור המעשי, כמו, עלות של הרבה מיליארדים הנחוצים לשם "חגיגה דמוקרטית" קודם זמנה; פגיעה אנושה בהמשכיות שלטונית, שיש בכוחה להחליש כל מעשה מתמשך כלכלי, מדיני או צבאי, ללא התחשבות במחיר ממוני ולבסוף גם בסיכון נפשות; התעוררות שאיפות אישיות אנוכיות, תוך הוצאת הכביסה המלוכלכת אל החוץ ללא שימת לב לשום אינטרס משותף עליון — הכל כשר בעיני המנהיגים הרוקדים כעת מדי יום קדטשקה במסגרת השמצת החרדים — על מנת להגיע למצב, שבסופו לחלקם יהיה סיפוק זמני, בעוד שהיתר יקדישו את עצמם בתאוות נקם, על מנת לשוב על מחזה זה כמה שיותר מוקדם וחוזר חלילה. האם באמת ובתמים הכל כדאי רק בשביל סיפוק גחמותיו של המנהיג המהולל ליברמן?

אולם עם הכל ואחרי הכל יש לשים את הדברים על השולחן: גם אילו היו באים בידיים נקיות, רק בתוקף צרכי ביטחון מינימאליים; גם לו היה באמת הנטל שווה אצלם בין כולם; גם אם לא היו הורסים מדי יום ביד שמאל מה שימין אמורה לבנות, תוך התעלמות מסכנת נפשות, למען ערכים מפוקפקים כמו, "חופש הדיבור", "חופש העיתונות" ושאר ירקות, שכל אחד מהם מאמין בהם רק על מנת לפגוע בזולתו; גם לו היו פועלים בתוקף "חופש דת" כהלכתו, בלי חכמות וללא זיופים – לא ניטוש את משמרתנו, שהיא קו ההגנה הראשון והאחרון של עם ישראל עלי אדמות.