האדמו"ר מצאנז אמר לאביו כי חז"ל אמרו ש"אבל אין לו פה", וכאן כולנו משתתפים באבל ואין מילים בפינו.
האב אורי יפרח הודה לאדמו"ר על ביקור החיזוק המיוחד לו זכו כאשר ביקרו אחרי החטיפה אצל האדמו"ר, שחיזקם מאוד, וכן על כך שהאדמו"ר הורה לומר פרקי תהלים לזכות החטופים בעת החופה בחתונת נכדו.
האדמו"ר אמר כי קיומו של העם היהודי הוא רק בזכות האמונה האיתנה גם כאשר לא מבינים את מעשי הקב"ה, והביא מהמהר"ם חאגיז, שלכן נהוג בכל תפוצות ישראל שמניחים את היד על העיניים בשעת אמירת 'שמע ישראל', כדי להראות שאנו מאמינים בבורא גם כשלא מבינים מדוע קרה מה שקרה. כן דיבר האדמו"ר על מעלתם של הקדושים שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, ואם הדבר נאמר גם על הקדושים בני דורם של התנאים, וודאי וודאי שמול בני דורנו דרגתם גבוהה עד מאוד, ובביאת המשיח יראו כולם את רום מעלתם של הקדושים הי"ד.
האדמו"ר הוסיף שלמרות שאנו יודעים כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, אנו מתפללים שהקב"ה יאמר ל"צרותינו" די – היינו שמה שנראה בעינינו כצרות – למרות שבאמת הוא לטובה – לא יקרה יותר
בניחום האם אמר האדמו"ר כי זכות גדולה התגלגלה לידם כאשר קידשו שם שמים בכל העולם, כשראו כולם כיצד הורים מאמינים מקבלים באמונה מקרה קשה כל כך, וזכות זו תעמוד להם לעולמי עד.
