ש'ו ח', שני בחורי ישיבות ירושלמים, בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, סיימו אתמול (רביעי) להתפלל תפילת ערבית בכותל והתכוונו לחזור על מנת להספיק את השיעור הקבוע עליו אינם מוותרים, גם כשהסדר בישיבה מסתיים. הם מצאו עצמם מותקפים בידי שני ערבים. כעת מספר אחד מהם ל JDN על רגעי האימה.
קרא עוד:
[postim]
"השעה היתה קרוב לאחת עשרה בלילה. יצאנו מהתפילה בכותל דרך שער יפו, לכיון השוק הערבי. באחת הסימטאות בה צעדנו, אירעה התקיפה". מספר ש'. קולו רועד עת הוא משחזר את רגעי האימה שעברו עליו ועל חברו.
"צעדנו לתומנו בנחת, שוחחנו ביננו בשקט, כשלפתע הגיעו מולנו שני צעירים ערבים. הם חלפו על פנינו תוך כדי שאחד מהם יורק לכיווננו. מובן שלא הגבנו, רק החשנו צעדנו והשכנו הלאה. אך אז גילינו שאיננו לבד. הערבים שירקו לעברנו רגע קודם, חזרו שוב. אחד מהם התקרב לחבר שלי ונתן לו אגרוף היישר לפנים. משקפין עפו והוא הסתחרר על מקומו".
גם כשהאלימות הפכה לפיזית ממש, לא היתה בכוונתם של השניים להגיב. "הפחד שיתק אותי", מעיד ש'. "ראיתי מולי תמונות אימה ורק התפללתי בשקט שנצא מהאירוע הזה חיים ושלמים. בדיוק חזרנו מתפילה בכותל, אנחנו בדרך לשיעור תורה, חייב להתרחש כאן נס, אנחנו חייבים להינצל".
והנס אכן התרחש. התוקפים עזבו את הבחורים לנפשם. ש' ו- ח' הסתובבו במטרה להביט בפניהם על מנת שיוכלו לזהותם במשטרה לכשיגישו תלונה נגדם, אך שני ערבים נוספים שישבו בקרבת מקום, התקרבו וחסמו בגופם את הדרך, בעוד התוקפים נמלטים. הם החלו לקרוא לעברנו קריאות גנאי".
"כשהבנו שמולנו עומדים שני ערבים נוספים ולא כדאי לעורר מהומות, במיוחד כשהתוקפים עזבו אותנו לנפשנו, יצאנו מההלם ששיתק אותנו, הרמנו רגליים והתחלנו לרוץ במהירות שרק יכולנו". ממשיך ש' לתאר.
"תוך כדי ריצה, יצרנו קשר עם המשטרה. עד שסיימנו לתאר את פרטי האירוע, כבר הגענו פיזית לתחנה הנמצאת בסמוך. בתחנת המשטרה, שאויישה על ידי שוטרים ערבים, ביקשו מאיתנו תעודות זהות. חברי, שפניו נפוחות ומשקפיו עקומים, אמר שתעודת הזהות שלו בישיבה. במקום להביע התעניינות במצבו, התחילה היומנאית להוכיח אותו כי הדבר אסור על פי חוק.
שני שוטרים ליוו אותנו למקום התקיפה, אך התוקפים כבר לא היו שם כמובן. חזרנו למסור עדות בתחנה ואנו מקווים כי התוקפים יימצאו במהירות האפשרית וימוצה עמם הדין".
תגובת המשטרה לא נמסרה עד כה
צריך למצוא את הפושעים מהר ככל האפשר ושיתנו את הדין ע"כ